הבחור האובססיבי הפך להיות ממש פסיכי. בהתחלה הוא היה סתם אובססיבי אבל מאז הוא לא עוזב אותי בכלל, ומוסיף לזה סמסים (ותודה לאל לא מתקשר) ואשכרה עוקב אחרי באוני'. זה כבר מפחיד. ביקשתי מהבחור שיבוא להרוג אותו אבל הבחור לא רוצה, אותו זה דווקא משעשע כל הקטע הזה. או שיעשע, היום כבר פחות.

היום הילדון (שמסתבר שהוא כבר בן 18, ממש בוקר) החליט להחזיר אותי לכיתה ז' ולהזמין אותי לצאת איתו. הוא לא שאל אותי - הוא כתב לי את זה על פתק בספריה.

בלעכס לגמרי.

מה שעצוב זה שאמרתי לו שחבר שלי לא יאהב את הרעיון, אז הוא אמר שהוא לא צריך לדעת.

גם אם ממש הייתי חושקת בו (וזה ממש לא המצב) לא הייתי מסכימה אחרי התשובה שלו.

למה רק אליי נדבקים המוזרים האלה?

כאילו, הוא באמת חמוד אבל אני מרגישה כמו בייביסיטר וזה רע.

לפחות זה גורם לי להרגיש נחשקת, קיבלתי 2 הצעות לדייט בסופשבוע.

אתם יכולים להרגע, אחת מהן היא מהבחור וזה חמוד. היום בטלפון הוא הזכיר לי ש"יש לנו דייט מחר" אז התפלאתי מה הוא כל כך רשמי (דייט? לא עברנו כבר את השלב הזה?) אז הוא אמר לי "דייט ראשון, הגיע הזמן לא?" ובאמת דייט ראשון, כי עוד לא היה לנו דייט.

בכלל בזמן האחרון הוא מפתיע אותי לטובה, ממש משתפר והרבה יותר כיף לי ככה.

האמת שהפוסט היה אמור להיות הרבה יותר מפורט ומלא סיפורים משעשעים אבל אני נרדמת, ממש נרדמת.

כל השבוע ישנתי 4-5 שעות בלילה והגוף שלי בדרך להתמוטט.

מחר לפחות אפשר לישון, לפחות עד 9 (כי ב11 צריך ללכת לאוני' של הבחור כדי לקחת ממנו את הספר מתמטיקה בני גורן שלו בתקווה שזה יעזור לי להבין נגזרות וכאלה).

עוד 5 ימים יש לי פרו, עדיין אף אחד לא זכה בלוטו ומתחשק לו לקנות לי מנוי?

Fall Again

Feels like a fire that burns in my heart
Every single moment that we spend apart
I need you around for every day to start
I haven’t left you alone
There’s something about you, I stare in your eyes
And everything I’m looking for I seem to find
All this time away is killing me inside
I need your love in my life

I wanna spend time till it ends
I wanna fall in you again
Like we did when we first met
I wanna fall with you again

Ohhhh (etc.)

We fought in a battle, nobody won
And now we face a mountain to be overcome
You can’t turn away, the past is said and done
I need us to carry on

I wanna spend time till it ends
I wanna fall with you again
Like we did when we first met
I wanna fall with you again

la la la la la, whoa (etc.)

You’ll try everything you never thought would work before
When you live, when you love, and you give them your all
You can always give up some more
Baby nothing means anything unless you’re here to share with me
I can breathe, I can bleed, I can die in my sleep
Cause you’re always there in my dreams

I wanna spend time till it ends
I wanna fall with you again
Like we did when we first met
I wanna fall with you again

I wanna spend time till it ends
I wanna fall with you again
Like we did when we first met
I wanna fall with you again

אם הייתי יכולה הייתי מחזירה את הזמן לאחור, לתקופה שהוא היה ממש מאוהב בי.

(לא, אני ממש לא מבואסת וזה לא פוסט דכאוני, רק משהו *קטן* שחסר לי)

(כל קשר בין הכותרת לפוסט הוא מקרי בהחלט, סתם זה מה שאצלי בפלייליטס)

תודה לאל, יום כיפור עבר ונגמר. האמת שלא היה לי כזה נוראי אבל אני שונאת שמשעמם לי והיה לי ממש משעמם, ממש. חוצמזה גם הייתי מצוננת מוות וצינון, קור וחוסר אוכל זה לא שילוב טוב.

את הצום דווקא עברתי מה זה בקלות, לא הייתי רעבה בכלל (הרגלים מהאוניברסיטה ) אבל נורא התחשק לי לאכול, רק בשביל האוכל (ובתקווה שזה יחמם אותי) ולכן ברגע שנגמר הצום התנפלתי על השולחן כאילו לא ראיתי אוכל מעולם. כולם צחקו עליי. התחלתי בפרוסת חלה עם ריבה, עברתי לנוטלה, אחרי זה כמעט רצחתי אות הורי היקרים עד שהם הביאו את האוכל האמיתי (בשלב מסויים זכור לי אפילו שראיתי את אמא חומקת מהמטבח בלי להגיש לי אוכל אז מיד התחלתי בקריאות "אשה למטבח!"). אכלתי מרק, אכלתי בשר, אורז ואפונה והיה לי מה זה טעים. כל היום פינטזתי על המנגו שהיה על השולחן וכבר מהבוקר הודעתי למשפחה שהמנגו שלי. הם החליטו שאני רכושנית. מילא. בסופו של דבר לא אכלתי את המנגו כי בזמן שחיכיתי לאכול קינוח התקשר הבחור וכבר היה 10 אז העדפתי ללכת לפגוש אותו ולותר על המנגו (אל דאגה, השארתי עליו פתק עם השם שלי ואף אחד לא נגע בו). ההורים קצת צעקו עליי, הודיעו לי שאני לא יוצאת ("את חולה! קר בחוץ! צמת היום!"), אני הודעתי להם שאני כן יוצאת ובסוף הכל הסתיים טוב.

הגעתי לבחור בערך ב11 וכרגיל מצאתי אותו במהלך שיפוצי הדירה. נראה לי שעד היום שהוא יעזוב את הדירה הזאת הוא לא יפסיק להתעסק בסידורים ונקיונות. אחרי שהרגעתי אותו שהכל נראה מושלם ויפה הזכרתי לו שהוא צריך לעשות כביסה, כי הדירה שלו כבר נראתה כמו סל כביסה ענק. כמובן שהוא לא למד משבוע שעבר והחליט ש1 בלילה זה אחלה זמן לעשות כביסה, אז ירדתי איתו לעשות כביסה וגילינו שמישהו החליט לעשות כביסה ולתקוע את הכביסה שלו כל הלילה במכונה. אחרי מחשבות רבות החלטנו שנשאיר לו פתק שהכביסה שלו עברה למייבש (ושמנו עליו סתם שם של שכנה, שכמובן לא יאשימו אותנו ). מה שלא חשבנו עליו זה שיקח 40 דקות בערך לעשות כביסה, אז התייבשנו בבית עד שהלכנו להעביר את הכביסה למייבש. אני אישית הייתי מעדיפה להשאר בבית אבל הבחור היה בטוח שהשכנים שהשאירו את הכביסה שלהם בטח חזרו ויצעקו עליו, אז הוא מעדיף שאני אסביר להם בצרפתית. מילא. השכנים כמובן לא טרחו לדאוג לכביסה שלהם אז העברנו את הכביסה למייבש וחזרנו לדירה, שוב התייבשנו ושוב ירדנו למטה כדי לגלות שלמייבש יש עוד איזה רבע שעה, אז כבר נשארנו למטה להשתעשע בחדר מכונות (נכון שזה נשמע נורא קינקי?).

כשסיימנו עם הכביסה הארורה הודעתי לבחור שהוא חייב לסדר את התספורת שלו, כי מתוך שיעמום הוא החליט לספר את עצמו ולהרוס את התספורת היפה שעשיתי לו לפני שבועיים. זה יצא מה זה זוועה, לפחות ככה אני רגועה שאף אחת (או אחד ) תתחיל איתו באוני'.  אז סיפרתי אותו וגיליתי שיש לי עתיד בתור ספרית, אז יש עכשיו גם פלנ ג' (אחרי הרפואה והחשפנות) באמת יצא יפה אז הוא החליט שאנחנו הולכים לאכול קרפ עם שוקולד.

אני לעולם לא אתנגד לקרפ עם שוקולד, במיוחד לא בשלוש וחצי בלילה ובגלל שהוא גר ברחוב מגניב יש גם איפה לקנות קרפ עם שוקולד בשעות כאלה, אז הוא הזמין אותי לקרפ שוקולד. היה מהזה גאוני, היה לי ממש קרייבינג עז לשוקולד (אני בהיריון?) וזה בדיוק התאים.

כשחזרנו הביתה גם זכיתי למסג' מפנק (כי כל הגב שלי כאב) וזה בכלל היה מושלם. הוא בהחלט משתפר הבחור שלי, משקיע בי וכאלה ומסתבר שהוא כבר לא כזה "מבולבל מינית" והחליט איזה צד הוא עדיף (רמז- אני לא יושבת ומקטרת לכם שהבחור שלי מעדיף בנים).

היה כיף.

בבוקר הבחור החליט שמישהו דופק בדלת, כמובן שזה היה סתם הדימיון שלו אבל הוא הרס לי חלום ממש מגניב שאני לא זוכרת עכשיו. יותר מאוחר (ב11) השעון המעורר העיר אותנו, בדיוק כשהייתי באמצע הכנת פסטה לבחור (בחלום כמובן, אני בכלל לא יודעת להכין פסטה). הבחור העיף אותי מהבית, כי המשפחה שלו הגיעה לקחת אותו לארוחה משפחתית ואני חזרתי לביתי הקט, בשביל לגלות שכולם נטשו אותי ושהשאירו לי לתלות כביסה.

בלעכס.

אניוויז, מקלחת וללמוד.

עוד וויקנד נגמר, איזה באסה...

(את השיר הזה אגב, לא אני כתבתי - אבל תודו שהוא ממש מתאים לי!)

And my boyfriend left just the other day, he's all messed up, is he straight or is he gay?

(הכותרת כמובן בהשראתה של שרקי האלילה!)

אז מה קורה בחיי הלא ממש מרתקים?

המון המון...

מ9 וחצי אני יושבת בספריה, כמו מסכנה, מול כימיה אורגנית ופיסיקה. למזלי הבחור שלי חמוד ואמנם הוא לא ממש משקיע בי (אני רעה, אני יודעת) אבל הוא בא באמצע היום להסביר לי אופטיקה. שעתיים בספריה ואני מבינה כמעט את הכל. כל הכבוד לי.

חוצמזה, יש לי חבר חדש. אני עדיין לא סגורה על איך קוראים לו, אבל אני בהחלט יודעת שהוא עוקב אחרי. כל הזמן הוא תקע בי מבטים כשהייתי לידו, אבל מזה אפשר להתעלם, בשלב מסוים הילדון (כי הוא נראה בן 17 ככה) אזר אומץ ובא לשאול אותי מתי מתחילים לנו התירגולים בפיסיקה וכימיה. גרייט משפט פתיחה. אתם בטח לא מבינים למה אני טוענת שהוא אובססיבי... אוקיי. אחרי שהסברתי לו מתי הכל מתחיל הוא שאל אותי למה לא הייתי בהרצאה בביולוגיה. 300 אנשים בהרצאה והוא שם לב שאני לא הייתי שם, באותו רגע זה לא נשמע לי תמוה אבל אחרי זה במטרו פתאום הבנתי שזה קצת מפחיד, אבל מילא. כשהוא החליט להתנדף הוא שאל אותי מאיפה אני, כשאמרתי ישראל ושאלתי אותו למה הוא אמר לי שיש לי מבטא ממש יפה.

חמודון.

מעניין אם הוא טוב בפיסיקה, כי אם כן אנחנו הולכים להיות מה זה חברים טובים. אם לא אז הוא ישמש רק בפעמים האלה שלא יתחשק לי להגיע להרצאה. בכל מקרה הוא יהיה שימושי, החבר החדש שלי.

ואם כבר חבר, החבר האמיתי החליט שאין לי מספיק דברים על הראש ושאני גם צריכה לדאוג לו.

הבחור גילה שיש לו קילה, נו - הדבר הזה שתמיד אומרים שיהיה לך כשאתה מרים דברים כבדים, אז לו יש את זה, בטח בגלל שהוא לא מפסיק להביא שידות וטלוויזיות מהרחוב.

אניוויז, כדי לטפל בקילה צריך ניתוח, אבל לפני הניתוח צריך צילומים ובדיקות. הבחור החליט שאין לו כלום. כלום. לא צריך בדיקות, לא צריך ניתוח. זה יכול לחכות לדצמבר שהוא יהיה בארץ. אידיוט לגמרי, יום אחד הוא מתקשר אליי ב1 בלילה להודיע לי שהוא חזר המיון ושיש לו קילה ויום למחרת, כשאני מחכה לקחת אותו לצילומים הוא מחליט שהוא בסדר.

למה גברים חייבים להיות כאלה מפגרים?

ניסיתי לשכנע אותו ואני עדיין מנסה, אבל הבחור בשלו - הכל בסדר אין לי כלום.

ביום שהוא ימות הוא יצטער על זה שהוא לא הקשיב לי, בכלל - הוא צריך ללמוד שצריך להקשיב לי כי כל פעם הוא מתעקש לעשות דברים כמו שהוא רוצה, ומתוקף היותי ממש לא עקשנית ואדישה - אני רק מציעה לו דברים, ובסוף הוא מגלה שהוא היה צריך להקשיב לי.

גברים, לכו תבינו.

אניוויז, עכשיו אוכל וחוזרים ללמוד.

אין לי חיים יותר, אין!

זהו, נגמר החופש.

אמנם הוא כבר נגמר בשבילי לפני 3 שבועות בערך, אבל מהיום באמת נגמר החופש.

די באסה האבל אין הרבה ברירות.

כבר שרדתי שיעור אחד של פיסיקה, עם הרבה רעש, צעקות וניירות עפים. היה מאוד משעשע, השנה כבר הכרתי בדיוק את כל השטויות שהם צועקים אז היה נחמד להצטרף, וזאת שישבה לידי, תינוקת שרק יצאה מהתיכון, השתעשעה בניגוד לזאת שישבה לידה, גם עוד חדשה כזאת שהתעצבנה שמפריעים לה באמצע השיעור.

אני בטוחה שכשהיא תמצא את עצמה שם בשנה הבאה היא תצעק ביחד עם כל הבלגאניסטים.

המורה לפיסיקה מצידו, עלה באמפי', ירד בחזרה, ניסה לאיים שהוא יעזוב (ועשה כאילו הוא מנתק את המחשב, אבל הם אף פעם לא באמת עושים את זה) אבל בסופו של דבר אחרי 40 דקות השקט חזר לשיעור והמשכנו בשטויות הלא חיוניות שלהם.

פגשתי המון אנשים משנה שעברה והיה נורא נחמד לראות את כל החדשים המסכנים שלא מכירים אף אחד ולעבור משיעור לשיעור ולהכיר מיליון אנשים (כולל את אותו בחור שעלה על הבמה וחשף את ישבנו הדי מכוער).

בצהריים יש לי כימיה ואני באמת תוהה אם לגרור את עצמי לשם או להשאר בבית, גם ככה זה יהיה די מיותר. מצחיק, אבל מיותר.

עכשיו אני בבית, עוד שניה אלך ללמוד קצת עד שהבחור יסיים את השיעור שלו ויקפוץ אליי בטח לבכות לי שהוא לא הבין כלום\לא הספיק להעתיק הכל\הלך לאיבוד בדרך ואיחר לשיעור.

הוא חמוד הבחור שלי, באמת חמוד.

ועכשיו - יאללה לימודים, אני הרי חזרתי להיות סטודנטית חרשנית.

נראה לי...

סוף סוף יש לי חופש. יומיים שלמים של חופש, בלי שיעור מחר בבוקר, בלי לימודים, בלי כ-ל-ו-ם. אני והבחור תכננו הרבה אלכוהול היום, כי יש לנו כל מיני דברים לחגוג (וכי לשנינו זה שבוע אחרון של חופש לפני הלימודים) והכל נהרס בשניה בגלל ידידה מעצבנת שלו שהודיעה לו שהיא באה לישון אצלו, הודיעה - לא שאלה אם היא יכולה. זה מבאס לגמרי... גם העובדה שבגלל זה לא נוכל לצאת היום, וגם בגלל שהם הולכים לישון באותה מיטה, וזה מאוד מפריע לי - למרות שאין מצב בכלל שיקרה בינהם משהו, ובזה אני בהחלט בטוחה.

כנראה שהיום זה רק אני והסטאראקדמי. כיפחיים.

חוצמזה, היום קיבלנו מערכת ועוד לא החלטתי איזו אני רוצה, זאת שאני אמורה ללכת אליה דווקא אחלה אבל אני מנסה לסדר שלי ולבחור תהיה מערכת דומה כדי שמתישהו נוכל לראות אחד את השני... הכי כיף זה שבימי שישי אני לא לומדת מה שעושה לי לונג וויקנד, וביום חמישי אני בכלל מתחילה ב12 וחצי שזה נחמד מאוד.

ומשום מה יש לי את השיר החדש של דייויד שרבט בריפיט, הוא די טיפשי ודי מטריד אבל זה מה שנתקע בפלייליסט בריפיט ואני מתעצלת להחליף, זה לא משפר לי יותר מדי את המצברוח, שיר קיטשי מדי וקיטש זה רע, במיוחד ברגעים כאלה.

אולי כדאי שאני אלך לאכול, או לשכנע את ההורים שלי להתחיל לחשוב על ארוחת ערב אחרת לא נראה לי שנאכל משהו בקרוב כי יש לי הרגשה שהם שכחו שיש להם ילדים להאכיל. העיקר שאמא נבחה עליי ברגע שהיא נכנסה הביתה וראתה שלחתולים אין אוכל.

אין שיוויון בבית הזה, אין!

(הפרו עומד להגמר לי עוד שבועיים בערך, מי קונה לי פרו חדש ומגניב?)

תגידו, אם אני פותחת טלוויזיה, רואה ספונג'בוב וחושבת לעצמי "היי, כבר ראיתי את הפרק הזה!" זה אומר שהמצב ממש רע?

אני טוענת שכן.

והבחור מת, אני כמעט בטוחה שהוא מת. היום בבוקר כשעזבתי אותו הוא נראה חי, אבל אז הלך לבדיקות ומאז נעלמו עקבותיו. אולי הוא מת?

אגב אנשים מתים, אתמול בלילה הוא סחב אותי למיון (כי פעם שעברה הוא לא הלך ואל תדאגו, הוא סתם לא רצה ללכת לרופא) וכבר מתחיל להמאס לי מזה שאני תמיד זאת שלוקחים למיון, תמיד. גם כשהייתי בארץ ידיד שלי סחב אותי איתו למיון. מה אני נראית לכם כמו מישהי שאוהבת לשבת בחדר המתנה ולהתייבש? שעתיים וחצי התייבשתי שם, מילא אם זה היה בית חולים עם אקשן, אבל לא היה רבע איש. אה בעצם היו שלושה אנשים שהגיעו ולאחד כאבה האוזן, אז אמרו לו שילך לבי"ח אחר כי הם לא יכולים לטפל בו (באמת לא ברור לי)

אחרי שקפאתי מקור החדר המתנה סוף סוף הבחור הגיע ויכלתי לחזור הביתה למיטה החמה, רק שכמובן הוא החליט שעדיין מוקדם מדי לישון (12 וחצי) אז עוד שעה הוא החליט להסתובב ולעשות מיליון דברים ואני בינתיים ניסיתי להרדם, בלי הרבה הצלחה.

ב7 בבוקר שנינו התעוררנו, אחרי 5 שעות שינה וכמובן שלאידיוט אין קפה בבית אז נאלצתי איכשהו להזיז את עצמי מהמיטה, זה לא עבד אז בשלב מסויים הוא פשוט זרק אותי מהמיטה והודיע שהוא צריך ללכת לבדיקות (ואני לשיעור). בלי הרבה ברירה התלבשתי ויצאנו לכפור ששרר בחוץ וכל הדרך קיללתי אותו על זה שבגללו לא ישנתי אתמול עד ש(למזלו) דרכינו נפרדו ואני המשכתי לאוני' והוא לבדיקות.

מהרגע הזה הוא נעלם, באמת נעלם. ניסיתי להתקשר אליו הביתה והוא לא עונה, ניסיתי להתקשר אליו לפאלפון והוא לא עונה. אולי הוא מסנן אותי?

טוב נו, אז לא.

אבל הוא מת, והיום בערב הוא עוד אמור לבוא אליי (רק לי זה נראה שאנחנו מבלים ביחד הרבה יותר מדי זמן?) אבל הוא מת והוא מספיק דפוק בשביל לא לדעת איך מגיעים אליי מהמטרו לבד (והוא היה פה יותר מדי פעמים בשביל ללמוד לבד איך להגיע).

טוב בינתיים נלך להעסיק את עצמי בכימיה אורגנית, כמה זוועה במקצוע אחד...

אתמול כמו כל יום שלישי ב3 שבועות האחרונים הגעתי לבית הבחור, בשעה איחור, עם במבה וחצי בגט (כי הבחור חי בלי אוכל..). בהיותו בחור חמוד ומשקיע הוא הכין א. ערב (נקנקיות ולקינוח לחם עם נוטלה - מה צריך יותר מזה?) וישבנו ביחד ודיברנו על נושאים חשובים ביותר (כמו - מה היה בסטאראקדמי היום ). אחרי זה, כמו זוג זקנים עברנו לכיוון המיטה (אה, אה אני רואה איך אתם מתעוררים פה. לא, לא היה סקס!!!) וראינו תוכנית מפגרת בטלוויזיה עד שלבחור נעשה משעמם והוא החליט להתחיל להרביץ לי. אני רגילה לזה שהוא נושך אותי (וזה כואב!) אבל לא לעובדה שהוא נותן לי גם מכות בגב, וזה מאוד כאב אז התחלתי לבכות והוא נלחץ וככה הוא למד שלי לא מרביצים.

אחרי עוד חצי שעה בערך של טלוויזיה ושיעמום החלטנו שנהיה מגניבים ונלך לקנות עוגיות וניקח סרט.

שעה לקח לנו לבחור סרט ובסוף הוחלט שנקח את how to lose a guy in 10 days ואז שעה לבחור עוגיות (לפחות הדיאט קולה היה פשוט) וככה ב11 וחצי התחלנו לראות את הסרט, שכמובן אני נרדמתי בו חצי מהזמן אבל דווקא היה סרט חמוד ושמחתי לאללה שהוא נגמר כדי ללכת לישון.

הבחור היה חמוד חמוד חמוד וכנראה הרגיש ממש רע על זה שהוא הכאיב לי כי הוא לא עזב אותי רגע אחד כל הלילה ובאתמ אין דבר יותר נחמד מלהתעורר פתאום באמצע הלילה ולגלות שהוא מחבק אותי (וזה קרה המון פעמים בלילה).

בבוקר המשכנו את מסורת הזוג הנשוי ואחרי שחלקנו א. בוקר (קורנפלקס) הבחור החליט שאני צריכה לספר אותו. הוא כנראה לא מכיר אותי מספיק טוב כדי לדעת שאני גרועה בדברים האלה אבל למזלי דווקא יצא יפה והוא התלהב אז מוניתי לתפקיד הספרית האישית שלו, עד שיימאס לנו אחד מהשני כמובן (שזה צריך להיות רק אחרי פסח, כי היום אמא שמעה שהוא לא יוכל לבוא לארוחת ראש השנה אצלנו אז היא כבר הכריחה אותו להבטיח שהוא בא בפסח).

בשלב הזה של היום כבר הייתי צריכה לחזור הביתה לעזור לאמא אז נאלצתי לנטוש את הבחור שלי (שגם היה צריך לעזוב) וחזרתי הביתה. בוהו.

הדבר היחיד שהרס לי את היומיים האלה, ממש ממש הרס, במיוחד את הערב של אתמול שהיה מ-ו-ש-ל-ם היה משפט אחד קטן שעוד צץ לי בראש מדי פעם, להזכיר לי שלא הכל כזה ורוד.

"לא הייתי מתנגד להיות עם הבחורה מהסרט... וגם לא עם הבחור... מה זה אומר עליי?"

הוא באמת חשב שאני אענה לו על השאלה הזאת??

ובלי שום קשר - שתהיה לכם שנה מ-ה-מ-מ-ת!!!!

אלה החיים שלי, מסתבר.

לא זכור לי מתי בדיוק הם הפכו להיות כאלה (אולי ביום בו גיליתי שחבר שלי הומו? ) אבל זה המצב וזה לא ממש נחמד.

המצב ביני לבין הבחור דווקא טוב, הכל יחסי כמובן כי יכל להיות הרבה יותר גרוע. אני עוד לא ממש סגורה על מה שקורה ביננו אבל נמאס לי להיות בחורה אז הפסקתי לנתח הכל, חוסך לי מחשבות מיותרות.

טוב, האמת שעדיין יש לי רגעים בהם אני מאבדת את השפיות ומתחילה לחשוב שאולי אחרי הכל המצב לא כזה נורמלי (כן, אני יודעת שיכלתם להגיד לי את זה מזמן אבל אני בלונדינית, לוקח לי זמן להבין דברים). יום שבת בלילה היה אחד מאותם הרגעים האלה, מה שכמעט גרם לי לעזוב את בית הבחור ב3 בלילה ולחזור הביתה, וגרם לי לריב עם ידיד שלי ולהרגיש ממש רע עם עצמי.

ביום שבת בצהריים הגעתי לבחור כדי לבלות איתו את סוף הסופשבוע. אחרי שראינו נמו, הוא גרר אותי החוצה (בגשם!) בשביל לקנות לו טלוויזיה (ולגלות שהחנות סגורה כמובן, למה שהוא יקשיב לי לפני שאנחנו יוצאים?) וחזרנו והוא נכנס לתסכול שאין לו אינטרנט\טלוויזיה\חיים וכו' והחליט שזה זמן טוב לקרוא את הספר שהבאתי לו כדי שלא יהיה לו משעמם (הוא לא הבין שזה לימים שאני לא ישנה אצלו) ובגלל שאני הייתי גמורה מעייפות ממש לא היה אכפת לי שהוא ישעשע את עצמו בזמן שאני מנמנמת (ב9 בערב..). ב11 הוא סיים את הספר והחליט שצריך להעיר אותי (בדרכו העדינה ביותר - נשיכות), כי אני הייתי הרחק בארץ החלומות.

עד עכשיו אני בטוחה שהוא העיר אותי רק כדי שאני אסדר את המיטה כי חוץ מלאכול א. ערב (השקיע בי והכין לי אורז, נחמד ביותר) לא עשינו כלום.

ב1 בערך חזרנו למיטה לראות הכוכבים של שלומי, שאני כמובן ראיתי חצי מתוך שינה עד שבשלב מסויים למחשב נגמרה הבטרייה ויכלתי ללכת לישון בשקט, רק שזה לא קרה.

לא, מפה הקטע לא הופך להיות אירוטי או משהו בסגנון, כי סקס לא היה (דבר מטריד בפני עצמו, אבל אם תסלחו לי אני מעדיפה לשמור את הפרטים לעצמי), אבל כן היה חם. חם מאוד אפילו ולא הצלחתי להרדם, הבחור מצידו נרדם בשניה שנכבה ומחשב, דבר שנורא הטריד אותי ולכן במקום לישון הלכתי לסמס לידיד שלי מישראל כדי שיהיה לי למי לקשקש על זה שרע לי (והיה באמת רע) בערך רבע שעה אחרי זה הבחור התעורר ושם לב שאני לא לידו, וזה נורא הטריד אותו אז קטעתי את הסמסים בפתאומיות (לא ממש בפתאומיות, הבטריה נגמרה ולא היה מאיפה לשלוח סמסים) מה שעיצבן ביותר את הידיד ועד עכשיו הוא בטוח שנטשתי אותו בגלל הבחור, ולא יעזור כמה פעמים אני אגיד שנגמרה לי הבטריה.

אני מניחה שבשלב מסויים הוא יתגבר על זה ויסלח לי, אני מקווה לפחות, כי זה ממש לא קטע נחמד.

אבל נחזור לבחור, אחרי שפתחתי חלון ונעשה לי נעים נרדמתי מהר כדי להתעורר כמה פעמים במהלך הלילה ולגלות שהבחור מחבק אותי (אתם מוזמנים להקיא מקיטשיות) מה שהוציא אותי מהחרדות (נו, תעקבו) ונתן לי לישון בשקט.

ב12 קמנו ועזבתי אותו לטובת א. צהריים אצלי בבית (הוא סירב לבוא בתירוץ שיש לו לנקות את הבית, נו - הוא כנראה בדרך הנכונה להיות הומו, או אחלה בעל ) ומאז לא ראיתי אותו (אוי לא, 24 שעות, כמה נורא).

אז עכשיו יש לי בחור אחד שנורא כועס עליי (ההוא מהסמסים) ועוד אחד שדווקא היה חמוד והתקשר אליי ישר כשנגמר השיעור להגיד לי שהסמס ששלחתי לו בבוקר היה חמוד לאללה (וכדי לספר לי שהוא קנה טלוויזיה, הללויה!).

וחוצמזה יש לי לימודים, שכדאי שנלך לעשות קצת לפני שאני ארדם...

(לקח לי מיליון שנה לכתוב את הפוסט, ואני די בטוחה שהוא לא כזה ברור, אבל הוא יותר נכתב בשבילי, כי נמאס לי לחשוב על זה כל הזמן...)

עריכה:אני יושבת, לומדת וברקע הדיסק של דוסון קריק, השני (כן יש לי אותו, מה אתם צוחקים!) כשלפתע עולה לי בראש המחשבה "היי, עם המוזיקה הזאת אני ממש מרגישה כמו בפרק של דוסון קריק, זה ממש מתאים לסדרה!", כן - זה אומר שסופית השתגעתי.

הבחורכרגע  בדרכו למיון, נקווה שהכל יהיה בסדר איתו.

אני בטוחה שאם מישהו היה רואה אותי ואת הבחור אתמול ברחוב הוא היה מקיא, אני לפחות הייתי עושה את זה. אנחנו יותר מדי דביקים כאלה, מהסוג שלא עוזבים אחד לשני את היד (לפחות אנחנו מוותרים על נשיקות בציבור, מזעזע).

אחרי שנגמרה ההרשמה שלו והוא (קצת) נרגע הלכנו לחפש לו מחורר (לא ברור אני יודעת, אבל הוא מתעקש שזה מה שהוא צריך) ובדרך עברנו מול חנות של ארמני וכשהוא עובר מול חנות של ארמני זה בערך כמו לעבור איתי מול חנות של הלבשה תחתונה - ישר נכנסנו לראות המון בגדים ב500+ יורו והוא התבכיין שאין לו את הויזה של אבא (הוא כנראה שכח שאבא השאיר לו בערך חצי מהחשבון שלו אבל לא נורא). יצאנו משם בידיים ריקות (אל דאגה, הוא החליט שהיום לכבוד היומולדת שלו הוא רוצה ללכת לעשות שופינג אז סביר להניח שנחזור) והלכנו לחפש מחורר. לא מצאנו מחורר אבל קנינו רוטב לפסטה, כדי שיהיה לנו גם מה לאכול בצהריים.

נסענו אליו ושם המשכנו להיות זוג-מגעיל-כמה-טוב-לנו-ביחד. הוא הכין פסטה ואני סידרתי לו את המיטה (כי אני שונאת שהמיטה לא מסודרת). מחליא פשוט.

אחרי האוכל צנחתי על מיטתו לשנ"צ בזמן שהוא הלך לקנות מעטפות ולעשות צילומים של כל מיני שטויות שהוא היה צריך לאוני' וכשהוא חזר כמובן שהוא דאג להעיר אותי והכריח אותי להתיישב וללמוד פיסיקה.

אני חייבת לציין שהיה לי ממש כיף ללמוד איתו פיסיקה (וזה סימן ממש טוב, פיסיקה זה אף פעם לא כיף ללמוד). אני ניסיתי להבין משהו, הוא ניסה להסביר לי (ולהבין בעצמו), הוא לא הצליח ואז אני הבנתי תוך כדי ניסיון להסביר לו את השאלה. בשלב מסויים החלטתי שאני מתוסכלת מהלימודים ושאי אפשר ללמוד במקום בלי שוקולד, הוא הסכים איתי והלכתי לקנות לנו שוקולד. חזרתי עם שוקולד, גלידה (כי בצהריים הוא רצה גלידה ולא היה) ועוגיות אוריאו וככה הפכתי לו את המקרר ליותר נחמד (עכשיו חוץ בירות, קולה ומים יש שם גם שוקולד!) גאוני פשוט. אני ישבתי ועזרתי לו עם הטפסים לאוני' וגיליתי כמה שהם נאצים וכמה אצלנו באוני' החיים יפים והכל נחמד וטוב כי לא צריך למלא כמעט כלום.

ב11 וחצי בלילה עוד ישבתי על הפאקינג טפסים המגעילים האלה, חצי ישנה בעוד הבחור נלחץ מזה שאולי הוא יפספס משהו.

לכל הדואגים, הוא נרשם היום והכל טוב ויפה. מאוד יפה אפילו כי הואניברסיטה שלו 10 דקות מהבית שלי - ככה הוא לא יוכל למצוא תירוצים ולהגיד לו שרחוק לו מדי לנסוע אליי, למרות שבכל מקרה אני מבלה אצלו די הרבה זמן כי זה מקום שיותר מעודד לימודים מאשר הבית שלי (מקום מעודד לימודים = בלי טיוי ואינטרנט).

היום בבוקר קמתי ב6 כי הבחור קם להשתין, קמתי ב8 כי השעון שלו צילצל והוא היה צריך לקפוץ לאוני' וקמתי ב10 וחצי כשהוא התקשר לספר לי שהכל הלך לו בסדר.

החלטתי שהגיע זמני לקום ולשבת לכתוב לו משהו יפה ליומולדת, כי היום הוא זקן בן 22. פאקינג שעתיים ישבתי וניסיתי לכתוב לו משהו יפה, הבעיה לא היתה מה לכתוב אלא שיותר מדי זמן לא כתבתי בעברית ואיכשהו המשפטים יצאו לי מוזרים מדי. ב12 וחצי סוף סוף סיימתי והייתי גאה בברכה שלי שהשארתי לו על השולחן, ארזתי את חפצי, סידרתי לו קצת את הדירה כדי שיהיה לו נחמד לחזור הביתה בערב (שלשם שינוי הוא לא יחזור לדירה מלאת בגדים ודברים זרוקים) ויצאתי לדרכי לא לפני שניהלתי שיחה עם השומר שיש להם למטה שהתעדכן בעובדה שאני חברה של הבחור והתפלא לדעת איזה מהר הוא מצא פה חברה. מילא, לפחות הוא יפסיק לחשוב שאני רק באה ללילה ועוזבת ב6 בבוקר (כי ככה היה פעם שעברה והוא הסתכל עליי מוזר).

ועכשיו אני מחכה שהוא יסיים את הסיור באוניברסיטה שלו ויתקשר אליי כדי שנצא למסע שופינג מטורף (note to self: לא פלא שהם תמיד הופכים לגייז, אני תמיד נדבקת לאלה שחולים על בגדים ואוהבים שופינג יותר ממני).

בינתיים נלך ללמוד.

החיים שלי מלאי אקשן פתאום.. נחמד...