הכל יותר מידי.

מערבולות של טוב ורע.

דברים קטנים, משמעותיים, לא משמעותיים.

הכל מתערבב.

כמה אנשים איבדתי בשבועיים האלה.

כמה שזה חסר וכמה שלא יחזור. .

הכל יותר מידי.

וכמה שאני לא יכולה להיכנס לשערים האלה.

בטח שלא בהרגשה טובה.

איך אחרי כמעט 3 שנים עדין לא מצאתי את המקום שלי?

'מוזרה' . . תפסיקו לדבר.

וכמה שאני רק מחפשת דברים קטנים,

גדולים,

משמעותיים שיעלו את החיוך הקטנטן הזה,

וכמה שאני לא מוצאת.

הכל יותר מידי.

קשרים, שנשבעתי להפסיק,

משתחררת לאט לאט, בכאב צורב,

ורגע אחד,

הכל חוזר.

וכמה שאי אפשר. התמכרות.

והסליחות.

כמה שהכל נעשה כדי לצאת ע"י חובה.

וכמה כאלה שאני צריכה את הסליחה שלהם,

רק כדי לגמור הכל, לסגור מעגל.

וכמה שאני לא אקבל אותה.

וכמה מעגלים סגורים,

שאולי עוד קצת קצת רפויים,

כדי לבקש סליחה ולנסות לעבור הלאה.

וכמה שאני מפחדת לעשות את זה. .

'עד שכבר מקשיבים,אני מוזרה ודיכאונית'

וכמה שהמשפט הזה מהדהד לי בראש,

בלי שום יכולת לעצור. .

'אבל הרגשתי יחפה... הרגשתי יחפה..'

וכמה שהכל יותר מידי.

ההיא,

כ"כ קטנה.