מה השתנה?

מה לא?

כ"כ הרבה לספר, כ"כ לא יודעת מאיפה להתחיל.

ולאו דווקא רע, ממש לא.

נראה לי לא נכון לבוא אחרי חודשיים, לשפוך הכל,

כי אני צריכה להתערבב עם עצמי, או בעצם לא להתערבב.

כי הפסקתי עם הבחישות האלה ממזמן,

וויתרתי על מלחמות חסרות אופי,

מלחמות שאין להם סוף.

לעומת זאת ניצחתי בקרבות קטנים שכן היו חשובים.

השגים.

לא רק בלימודים, לא רק בחברה, לא רק בהתמכרויות. . .

החלטתי לחתוך קשרים שדעכו כבר מזמן,

הייתי מודעת להכל אבל בכל זאת החזקתי בחבל עד לשניה האחרונה,

ואז. . .  עזבתי.

ההרגשה של אחרי כ"כ טובה.

כי הגיע הזמן לגמור את זה,

כי זה נגמר כבר לפני שנה.

כי זה כבר לא יהיה זה,

כי הכל מזויף.

כי כ"כ טוב בלי.

אני כ"כ בתעסוקה בזמן האחרון שזה לא לתאר.

אני אוהבת את זה, אין לי זמן לשקוע ולמען האמת אין לי גם במה.

לאחר עידכון חסר הבנה לחלוטין,

אחזור לעיסוקי. .