שנה.

חולמת, נזכרת, מסתכל, שתיקה, צרחה,

שוב נזכרת. מתעוררת.

עברה שנה?

איך זה הגיוני שעבר כ"כ הרבה זמן.

תוהה, מכחישה.

איזה ערב מדהים זה היה.

לבד, שנינו, טיול, חיוכים.

והיום, הכל רק זיכרון.

כמה השתנה בשנה הזאת.

מבטים, חיכוכים, ריבים, שנאה.

התמכרות, השתחררות ושב התמכרות בלי יכולת לעצור.

רחוק מהעין רחוק מהלב.

ואז בשנייה שזה קרוב, הכל חוזר ומציף מחדש.

כמה קטנה הייתי אז,

כמה מילים.

ואולי זו סגירות מעגל,

אולי אחרי שנה הגיע הזמן להרפות לתמיד.

אני על התלם, מנותקת, שומרת, משתחררת לאט לאט. .

ואולי הכל שיכנוע עצמי, כי אחרי הכל , אותו שנייה יכולה לסחרר.

אהבתי  עדיין?

מה עשיתי שזה מגיע לי עכשיו,

להיות בך מאוהב. .

ובתוך כל התהיות האלה, ההשערות, הזכרונות

קופאת בתוך עצמי, שוקעת במחשבות ומנסה לעכל

שעברה שנה.

חולמת, נזכרת, מסתכל שתיקה, צרחה.

מתעוררת.

-ההיא-

כמה זכרונות. .