איך, איך ברגע אחד משמעותי של 'ידע זה כוח'

הכל פשוט נהרס.

לפעמים אני ככ מאחלת לא לדעת כלום,

כמעט ופתחתי תקופה חדשה, שונה, משאירה את העבר מאחור

וכצפוי לי ברגע אחד, הכל נהרס.

אז שוב אותו מעגל, שמסרב להיסגר..או נסגר מזמן ואני מסרבת להכיר בזה.

המוטיבציה ככ שחוקה ואני חייבת להשתפר,

פשוט חייבת מעצמי.

והידיעה שקיבלתי היום ככ הכניסה אותי לפרופורציות, אבל לצערי רק מנטלית.

כי יש דיבורים לחוד ומעשים לחוד.

דרך חדשה?

ומעצמי אני כבר לא יודעת מה לרצות, מה לבקש,

מחליטה החלטות ומפיצה אותן באוויר..כמו שהן עולות ככה נעלמות.

וזה עצוב, וזה כואב.

עריכה-14.3.07:

וההוא, זה שחשבתי שנכנס עמוק והצליח לשבות אותי

מזה הרבה זמן, אותו אחד שגם הספיק לפגוע ולהכאיב, כנראה לא היה מספיק חשוב.

כי זה עובר וזה מתרפה.

משום לפעמים עדיף לכאוב את הדברים המוכרים, האחרים קצת יותר כואבים.

והידיעות השונות שבאות והולכות, וחולפות על פניי כדברי שווא.

ואני איכשהו, אבל רק מנטלית, תקועה במקום ועוצרת לחשוב..ככ הרבה חשיבה.

שכן, דרושה ממני בתקופה הזאת, הלעשות 'חושבים' וככ הרבה חיבורים ומסקנות שאני מתחילה להתייאש.

הרבה צדדים יש למטבע הזר והחדש ההוא.

הצדדים החדשים המפחידים האולי הרוסים כבר מלכתחילה אולי דרך חדשה טובה יותר,

אבל כמו שאמרתי לפעמים עדיף לכאוב את הדברים המוכרים.. .

גם העריכה לא גמורה בעליל, בהזדמנות..