כי כרגיל, די מזמן לא כתבתי כאן והשתנה לא השתנה,

האמת זה כבר לא ככ משנה.

כי בקרוב אני פותחת תקופה חדשה, בין אם אני ארצה ובין אם לא.

ואולי הכל זה רק חלום בלהות שסופו להיגמר בטוב ולהישאר איפה שאני.

חופש.

השתגעות, בלאגן, התפרקות. כמו שרק אני אוהבת.

ומהצד השני פירוק כל העול הזה לא מטיב עימי. אני צריכה לעלות על המסלול ומהר לחזור

לעצמי ולהשקיע חודשים אחרונים מאמץ, כמו שרק אני זוכרת איך עושים את זה.

 ולא עושה משום מה. .

וגעגועים, כמו שרק הם יודעים להופיע ברגע אחד ולתקוע סכין עמוקה.

אלו שכבר לא ייחזרו, גם אם ניתן היה להחזיר.

ואלו, שלא נשכחים וההבנה שהם לעולם לא ישכחו הולכה וקרבה. חבל שכך. .

וריח הנוסטלגיה, בתקופה זו של השנה, כמו שרק הוא יודע להופיע ולהחזיר זכרונות רחוקים.

אבל הפעם, לעומת פעמים רבות אחרות, הזכרונות הם לא כואבים.

הכל סגור, נשכח, אין מקום לחשוב על זה אפילו, אחרי ככ הרבה זמן. . . טוב להיזכר.

וריח הקיץ שככ קרוב אלינו, כמו שרק הוא יודע להגיע ולהביא איתו משב רוח נעים,

כזה שמבשר כבר שהחופש הקרוב מגיע אלינו בצעדי ענק.

ואותו אחד שנותן סימן להיפרד, כי אוטוטו תקופה חדשה, גדולה, אחרת.

סיכום אביבי, נעים, כזה שבא רק בתקופות כאלה.

בלי יותר מידי דאגות על הראש, ומהצד השני להחזיר אותן לראש.

ההיא,

עם חיוך על הפנים מסיבה שאפילו לה כלל לא מובנה.

בהחלט לכולנו, חג-שמח.