ושוב תקופת זמן ממושכת והדבירם מצטברים ומשתנים ושוב מתהפכים

עד אובדן חושים.

החדש והמחוספס [הפוסט הקודם] נעלם כלא היה.

הדברים התחילו להתערר ומהר מאוד הבנתי שהשתעשעות של רגע עובדת עליי בדיוק לרגע,

אח"כ כל האווירה מתפוגגת וזה יותר ממאוס.

מאז זה נגמר, לא ראיתי או שמעתי ממנו ולו פעם אחת.

כיאילו היה תופעה לרגע ולאותה תקופה קצרה ומסויימת בדיוק.

ואולי זה דווקא טוב, לזכרונות יש משקל משמעותי יותר..

ולמפזר הקסם היותר ישן? הוא לא נעלם בכלל..וככ הייתי רוצה שייעלם.

וזה עדיין איכשהו דורך, ועדיין מכאיב כיאילו הכל קרה אתמול..אבל עבר זמן, ככ הרבה..

והאיחולים שעברו ממש על הדרך..כמו משב רוח נעים שמגיח וחולף רגע אחרי זה.

ולפעמים הכל קצת יותר מידי..

ואנשים ישנים - אהבות ישנות שחוזירם וצצים בהפתעה גמורה,

כשאתה הכי לא מצפה לזה - והחיוך הלא צפוי הזה עושה ככ טוב!

שוב לא גמור..בקרוב קרוב.