אז ככה, ההאשמה הכי גדולה שלך כלפי היתה ששיקרתי לך מ"ההתחלה ועד הסוף, כולל הסוף". האשמת אותי גם שפגעתי, אבל על זה אנחנו יודעים שכבר סלחת, לא משנה שטענת בפני אחרת, וטענת שאת לא יכולה לבטוח בי או להאמין בי, ונניח שגם זה מקושר לשקרים.
כחלק מהעניין, טענת שגם האהבה כלפי לא היתה אמיתית, אולי כי היא מבוססת על שקר או משהו, לא שזה הופך אותה ללא אמיתית, אבל נזרום איתך.
אז ככה,
בשום שלב לא שיקרתי לך. בנוגע לשום דבר. בנוגע לאף נושא. אני לא מסוגל לשקר. בדיוק כמו שפעם היית.
כן, לא הייתי הכי מדוייק לגבי הלימודים שלי בהתחלה, כי זה היה נושא רגיש אבל חשפתי הרוב אחרי כחודש, ואת כל מה שנשאר במהלך ה"שעה".
חוץ מזה, הייתי 100% אמין, 100% מהזמן, ובנוגע ל100% מהדברים. גם כשדברים שאמרתי סתרו את עצמם, לפעמים זה היה שינוי דיעה, לפעמים זה היה ויתור או התפשרות לטובתך. לפעמים הפנמה שאולי כדאי לחשוב אחרת, למרות שאני לא מסכים. בדיעבד אני מתחרט שהתחרטתי. רציתי לבוא לקראתך יותר מדי פעמים, כי היה אכפת לי ממך יותר מדי, ולא רציתי לפגוע. אבל בפועל, היה עדיף אם הייתי פוגע כדי לבסס מקום בו את באה לקראתי תמורת שאני בא לקראתך ולא כל הזמן לבוא לקראתך ולוותר. בסופו של דבר גם את לא אהבת את זה.
מכיוון שקשה לי להעריך במה יכולים להאשים אותי, ואם אני לא משקר, על כל דבר אפשר לטעון שזה שקר, אז בואי נסכם הכל.
1. וזו הטענה הכי קשה כלפי, שמבוססת 100% על הדיעה של אמא שלך, אבל נניח שיש בה שבריר של הגיון - שיש לי בעיה נפשית.
- אז א. אין לי. נקודה. סוף פסוק. ואת זה קבעו בעלי מקצוע לאורך השנים. ועל כן אני נשבע בקבר של אימי עליה השלום שאין לי בעיה נפשית.
- ב. נניח לרגע שהיתה לי. זה הופך את מה שהיה בינינו ללא אמיתי?
זה הופך את כל התכונות האחרות שבטוח יש לי וכל תחומי העניין שלי למזוייפים? את הרי יודעת שאי אפשר לזייף את זה. את יודעת שהרגשתי דברים, ואת יודעת שנהניתי מלהיות איתך מכל כך הרבה בחינות, שאפילו אם היתה לי בעיה נפשית זה לא מוריד מהם קמצוץ ולא פוגע כהוא זה בהתאמה בינינו.
- ג. שוב נניח שהיתה לי. זה הופך את זה לבלתי אפשרי להתמודדות? הרי את מכירה אותי והתכונות הטובות שלי. את יודעת מי אני מספיק טוב, אז גם אם יש לי בעיה נפשית, שאני לא יודע מה עושה בדיוק כי אין לי מאיפה לדעת במה הפרעה נפשית שאין לי מתבטאת?! איך זה משנה משהו?
איך זה גורם לשאר הדברים להתגמד? הרי הדברים האחרים שם.
ההתאמה המופלאה, הסנכרון המדהים. היכולת לדבר על הכל (כשלא חוסמים אותך) ובמשך שעות (כמו שאת באמת רוצה ולא כמו שמכריחים אותך לקצר).
האושר שחלקנו, ואת זה את לא יכולה להכחיש בשום דרך כי אני ראיתי אותך והרגשתי אותך וריגשתי אותך כמו שלא התרגשת מעולם וזה היה 100% אמיתי!
דבר אחד שלא יצא לי לספר, ונאלצת לחוות, הוא שלפעמים יש לי נטייה לצאת מהכלים. זה בעקבות תסכול עמוק, ומעט מדי תמיכה, וזה כמובן קורה יותר במצבים של מתח מתמשך כמו שהיו בקשר. אני מצטער שיצא לך לחוות אותם ככה, אבל זה לא שאני תמיד כזה. עובדה שבמשך 5 חודשים התפרצתי רק 3 או 4 פעמים. זה אומר דרשני, את אמורה להבין שזה היוצא מן הכלל שמביע על הכלל ולא להיפך. רוב הזמן נתת לי אושר.
2. האם זה שאהבתי אותך זה שקר? כנראה שאת זה לעולם לא תוכלי לטעון.
אפילו רק נאהבת כמו שלא אהבו אותך מעולם, מבלי שאהבת באמת, אין לזה ערך עצום? אין משמעות? איך מוותרים על זה בכזו קלות, אפילו אם כל השאר זה שקר {וברור שזה לא}?
3. התכונות שלי. תראי, אני סיפרתי לך על התכונות שלי לאורך כל הדרך. מהרגע הראשון ועד הרגע האחרון.
בהתחלה כל הזמן ניסיתי לגרום לך לראות כמה שאני לא בסדר, להראות שאת יכולה להתרחק. אפילו אמרתי לך שאחרים התרחקו בדיוק בגלל זה, ולכן סיפרתי, כי לא רציתי להסתיר ממך שום דבר שיכול להרחיק, מההתחלה. ואת רק התקרבת יותר. את רק קיבלת אותי יותר. איך זה יכול להיות שקר? מה האינטרס של אדם לספר על עצמו דברים שגורמים לאחרים להתרחק? מאיפה יכולתי בכלל לדעת שזה יקרב אותך? להניח שזה היה שקר זה לא שפוי.
4. האמונות שלי. כאמור כאן זה כבר בכלל היה מטופש מצידי להזכיר אותן. רוב האנשים לא מאמינים בקסם. רוב האנשים לא מעריכים אמונות קיצוניות בטוב, בשיפור העולם, בהערכה לכולם והקרבה. לא היתה לי שום סיבה לספר לך את זה. לא היתה לי שום סיבה לחלוק איתך מעולמי המאוד חריג ושונה, להיפך הייתי אמור רק להסתיר את זה ולקוות שתלמדי לקבל אותי למרות זאת עם הזמן. אבל לא, חלקתי איתך הכל. בכל תחום. גם בתחומים שלא הסכמנו עליהם, גם בתחומים שאמא שלך אמרה שהם נוראיים. למה עשיתי את זה אם זה שקר?!
5. המחשבות שלי. הרגשות שלי. התגובות שלי לדברים שקרו בינינו ובקשר.
את לא באמת יכולה לטעון שסתם אמרתי שאני אוהב את הסדרות והסרטים והדברים שראינו. בדיוק כמו שאת לא יכולה להגיד שסתם הראיתי לך את הסדרה Cupid. זה ברור לך שזה באמת הטעם שלי, אז אין טעם לחפש בזה מקום לשקר. כנ"ל לגבי הטעם שלי בתחומים אחרים (שסתר לפעמים את שלך), והרצון שלי שתתנסי ותאכלי יותר דברים.
6. הדבר האחרון שאמרתי לך לגבי אמא שלך - אמרתי שזו היתה רק מחשבה חולפת כדי לתת לעצמי הסבר. זו האמת לאמיתה. נכון, בדיעבד אני בטוח במליון אחוז שהיא אכן עשתה את זה, ואני די בטוח שגם את כבר מבינה את זה. אבל בשעתו, זה היה רק הסבר, רק "אמת אפשרית", ועמדתי לחלוטין מאחורי המילים שלי כשאמרתי לך. לא בגלל שזה לא נראה לי הגיוני, זה בטח שנראה לי הגיוני, אבל הייתי מוכן לקבל את זה כאפשרות, לא כאמת מוחלטת, כדי שאוכל להשלים איתה, כדי שאוכל להמשיך לכבד את האמא שאין לה שום כבוד כלפייך ועושה דברים כאלה. כן, אפילו אז, כשאמרתי מה שאמרתי, אפילו אז כשהרגת את הקשר חד צדדית, אפילו אז הייתי מוכן לתת לאמא שלך מקום של כבוד ולאהוב אותה על כל הדברים הטובים (ויש כאלה) תוך התעלמות מכל הרע (ויש המון)!
נשארה רק עוד אופציה אחת - הכל היה מניפולציה מצידי כדי לגרום לך לאהוב אותי. הכל היה שקר אחד גדול, כי תכננתי מראש לגרום לך לאהוב אותי ועשיתי כל שיידרש כדי שזה יקרה. אפילו מבלי לקחת בחשבון שזה לא מסתדר עם כל הטעויות שעשיתי בקשר והפעמים שנפגעת, יש לך מושג כמה פאראנואידי ולא שפוי זה נשמע? אם לא הייתי יודע אחרת הייתי חושב שזה מגיע מאדם לא שפוי... כמו אמא שלך.
אז אם אדם שאי אפשר לסמוך עליו אומר שאני שיקרתי, אני אתן לך להסיק את המסקנות שלך בעצמך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
