אחרי חודש שלם שלא יצרתי שום קשר, שלחתי לה ברכה ליום העצמאות + לינק ליוטיוב לשיר שמדבר עלינו...
ביום רביעי שלחתי לה הודעה שאני מקווה שהיא לקחה מעיל ושגם אם לא מגיע לה,אני עדיין דואג שלא תרטב.
היא שלחה לי מייל... לא ברור מי זו בדיוק "היא", הרי אמא שלה מחוברת למייל באינפוזיה, אבל לפחות הפעם המייל היה יותר נחמד.
עדיין האשים אותי בדברים, וחלקם חדשים לגמרי שלא הוזכרו בכלל קודם... הרבה מהאשמות הקודמות לא נאמרו בכלל.
למרות שלפיהן - לפחות לפי מה שנאמר בפעמים הקודמות - הן היו הטריגר לסיום הקשר.
אני רוצה לשלוח לה תגובה, כי נמאס לי כבר מההורים האלה שמתערבים כל כך בחיים שלה וגם כי אני רוצה לספר לה כמה מילים.
אז לשלוח? כל מקום שמופיע {השם שלה} הופיע השם שלה במקור.
"
מכל האפשרויות, מייל?!
ו{השם שלה}, כדאי שתביני כבר, תמיד תהיה ראויה לכל מה שאתן לה, לכל הרצון הטוב שלי, ולכל מה שהיה.
היא זו שטענה בפני שהיא לא ראויה, אני לא מאמין לזה, ולכן כתבתי שגם אם היא לא ראויה לדעתה, זה לא משנה.
אם
לא מכבדים אותי מספיק כדי להגיד לי דברים באחת ממליון הפלטפורמות שאמא לא
מחוברת אליהן לוריד, אין סיבה שאכבד את מי שקורא את זה (*רמז*) בתגובה.
עדיין אני אגיד שמאוד יפה שהגעת לשלב שאת מוכנה להודות גם בחלק מן הטוב.
כל השאר, נע בין
א.דברים שהגיעו משום מקום ומעולם לא הוזכרו קודם ועכשיו מוסברים מאוד יפה ברמת רומן למתבגרות אבל עדיין לא מתקשרים בשום צורה לשום דבר ש{השם שלה} אי פעם אמרה לי -
ואז זה יהיה קצת אבסורד להגיד שזה שאין לי אמון כלפי {השם שלה} זה בעייתי בלשון המעטה,
בזמן שאפילו לפי המייל הזה {השם שלה} בעצם מודה שאו כל הקשר במשך 5 חודשים היא שיקרה או משקרת עכשיו
- אחרת איך אפשר להסביר את הפער העצום? הרי להזכירכן, היתה תקופה שאריאל ו{השם שלה} דיברו על הכל ו{השם שלה} לא משקרת.
וכתזכורת: Love is never having to say... ולא שלא אמרתי. ו{השם שלה} יודעת טוב
מאוד שאמרתי כל הזמן - אבל לא הרבה בחודש האחרון של הקשר, שבאמת היה מאוד
קשה וכולנו יודעים למה (וזה לא היה המבחן בשילוב).
ב. הוצאה לחלוטין מפרופורציה של דברים שכן נאמרו (מה זה בכלל אומר לא
להתחשב "במצב שלי"? איזה מצב?) והתעלמות לחלוטין מהרבה דברים אחרים שהיו
העיקר בפעמים הקודמות
-רגע אז בפעמים הקודמות זה היה שקר או עכשיו?
(והיו כולה שתיים לא אלף, כי ב"שיחת פרידה" {השם שלה} לא הסבירה כלום, רק
סיפרה סיפורים ונתנה גם לי להגיד כמה מילים - וגם זה בהקצבה כי הרי אסור
שחלילה תלך לישון אחרי 8).
בכל אופן זו לא תגובה לדברים, זו רק התייחסות.
הקטע הכי מצחיק? {השם שלה}, שכל הקשר המשיכה להגיד כמה שהיא לא מנוסה ועושה טעויות, ורוצה להתנסות ולכן עודדה אותי מיוזמתה לעשות טעויות גם ואמרה כל פעם שזה לא ירחיק,
עכשיו מנסה ללמד אותי בשורות האחרונות על איך לנהל מערכת יחסים... או אולי
כמו שזה נראה בינות למילים, איך לנהל מערכת יחסים עם ההורים שלה.
אז שתדעי לך{השם שלה}, שאין עוד הורים כמו שלך. פשוט אין.
ואני עם כל מה שהם, וכל מה שאת, עדיין עשיתי את המכלול והגעתי למסקנה שאני מוכן לקבל אותם ואותך כמו שאתם. למרות הכל.
למרות שהם לא מעריכים אותי ומעולם לא ניסו. למרות שמעולם לא אמרו לי תודה
על שום דבר שעשיתי וניסיתי לעשות עבורם (כן, בדיוק). אפילו למרות החודש
האחרון של הקשר והשבועיים שאחריו.
לא כי אני מוותר, כי אני לא מוותר,
למרות שכל הזמן ויתרתי לאורך כל הקשר - וכדי לטעון אחרת עכשיו צריך להיות
אדם אחר שרואה את הקשר מהצד ולא {השם שלה} שידעה בדיוק כמה ויתרתי כל הזמן.
אלא בגלל שאני אוהב. אהבה אמיתית, טהורה. כזו של פעם בחיים כמו שילדים יודעים, כמו שאולי יש אנשים שפעם ידעו ושכחו. ואהבה כזו, יכולה לנצח הכל.
אבל אני לא זה שמחליט כאן. וכפי הנראה גם לא {השם שלה}.
אבל זה לא יכול להמשך ככה לעד, לא משנה כמה יהיו כאלו שירצו שזה ימשיך.
וכשזה יקרה, אני אהיה כאן. לא במייל. ו{השם שלה} יודעת את זה. ועכשיו גם אתם.
"
אם אתם רוצים רפרנס להתייחסות אני יכול להוסיף בתגובות את המייל שלה כדי שתראו עד כמה הכל מחוץ לפרופורציות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
