זה לא נאמר מכעס, זה נאמר כי זו האמת.
את טוענת שתמיד הערכת כל מה שעשיתי, אז עזבי שאי אפשר בכלל לתאר מה עשיתי ואדם אחר לא היה סתם מעריך אלא היה במינימום מנשק לי את הרגליים, רק על זה שאני מוכן לספוג את השטויות שלך ושל המשפחה שלך מבלי לקום וללכת, שלא לדבר על זה שאני ממשיך לעמוד בהבטחות שלי למרות שאת לא עומדת בשלך, ועוד להתנצל על זה שאני כועס אחרי כל מה שעושים לי...
את גם מוסיפה לטעון שלא הרגשת שאני מעריך "כל מה שעשית", בזמן שלא עשית כלום! מתי *באמת* עשית משהו למעני או ויתרת על יותר משעת שינה? אני אפילו לא אטרח לשאול מתי ביקשת מאמא שלך שתוותר.
וזה בזמן שאני ויתרתי על כל מה שאפשר, רק כדי שלא לפגוע בך, ועל זה את טוענת שזה ש"הרגשתי שאני מוותר" זו חלק מהבעיה שגרמה לך לפגוע ברגש כלפי? 
ואחרי כל זה, וכל השקרים שאת יודעת טוב מאוד שהם שקרים ובכל זאת אמרת אותם, את עוד מעזה לטעון שהייתי צריך להאמין בך יותר?
את עוד אומרת שהייתי צריך לקחת בחשבון שמערכת יחסים איתך היא גם מערכת יחסים עם ההורים שלך?!
אז לא, מערכת יחסים איתך היא לא מערכת יחסים עם ההורים שלך. היא מערכת יחסים איתך נטו. וגם אם את מגה קשורה להורים שלך ברמות חולניות את חייבת לשים את זה בצד אם את רוצה קשר. אחרת בחיים לא יהיה לך, וזה לא בגלל שכל הגברים הם זבל, אלא בגלל שאף אחד שהוא לא זבל לא יהיה מוכן להתפשר על הדברים שאת מבקשת, כי לכל מי שהוא לא זבל מגיע יותר ממה שאת מוכנה להציע.
ואם איפשהוא, את גם באמת מאמינה שהריבים שלנו היו מוגזמים, כשכל מה שרבנו היה על זה שאנחנו לא נמצאים מספיק ביחד, מכל הבחינות, ועל הדברים שאמא שלך עושה,
אז צר לי אבל את חיה בסרט. אנשים רבים כל הזמן, על דברים שחשובים להם, על דברים מהותיים באמת, והם עדיין נשארים ביחד.
אף אחד לא יריב איתך על זה שלא נפגשתם אתמול, הוא פשוט יקום וילך או ידפוק לך ברז בעצמו בפעם הבאה. לאף אחד לא יהיה אכפת מאמא שלך ומה היא חושבת, כי היא לא אמא שלו, הוא לא חייב לה כלום והיא לא מעניינת אותו בכלל. וכשהיא תעבור את הגבול - והיא הרי בטוח תעבור את הגבול כי אין לה שום דרך אחרת - הוא יקום וילך. ואם נדמה לך שיש בעולם אנשים שיקבלו את אמא שלך בתור אמא של בת הזוג שלהם שכל הזמן מתערבת אז את טועה בענק. גם לאנשים חסרי ביטחון עצמי כמו כאלה שאולי איכשהוא יסכימו להתמודד יש את נקודת קצה הסיבולת.
רק אני הייתי מוכן להבליג על הכל ולתת לך את כל הזמן וכל מה שאת צריכה, כי באמת הערכתי אותך, כמו שלא ידעת שאפשר, ולעולם לא תדעי שוב.
ועוד משהו קטן, אם את באמת יכולה להגיד עלי "סיכנת את מערכות היחסים האחרות" בגלל שטויות כמו להביע דיעה מנוגדת או להפגין חוסר כבוד, אז זה רק אומר שמערכות היחסים שלא יכולות לעמוד בזה שוות לתחת. אם את שמה באותה נשימה גם את מערכת היחסים עם ההורים, אז אני באמת מרחם עלייך אם הם מוכנים לוותר עלייך בגלל זה למרות כל מה שאת עושה עבורם וחושבת עליהם.
אבל מה לעשות, ככה זה קשר ראשון, אין לך את הנסיון ואת חושבת שטויות ומוציאה דברים מפרופורציה, כי את ילדה קטנה שלא חוותה כלום ולא יודעת שום דבר.
אז כשאין על מי להסתמך, את נאלצת לסמוך על האדם היחיד שאי אפשר לסמוך עליו - אמא שלך, ולהאמין משום מה שהיא לטובתך. כאילו שהיא מסוגלת בכלל להיות לטובת מישהו ולא רק לחשוב על עצמה. והיא לא. והיא לעולם לא תשתנה. אם כבר זה כנראה רק יעשה גרוע יותר עם הזמן. לטובתך, אני רק יכול לקוות שתביני את זה כמה שיותר מהר ותפסיקי לבזבז את החיים שלך לשווא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
