LikeNoBodyElse

את כל הזמן לבד, את לא יכולה לבטוח, ואין לך על מי.

את נאלצת להסתמך על זרים ואנשים כאילו קרובים, אבל את לא באמת יכולה לספר להם שום דבר.

גם לאמא שלך את לא יכולה לספר כלום כי היא לא באמת מבינה... וברור שלא מבינה אותך,

כי שתיכן אנשים שונים כל כך והיא רק מנסה להפוך אותך למהדורה שניה שלה במקום לתת לך להיות מי שאת באמת.

וכל כך רע לי עם זה.

ואני לא יכול להגיד לך, כי שכנעת את עצמך (או שגורמים אחרים שכנעו) שאת לא יכולה לבטוח בי, השד יודע למה!

וזה למרות שאין אדם שיותר האמנתי בו בכל חיי ואין אדם שאני ממשיך להאמין בו אפילו עכשיו, 3 חודשים אחרי.

וזה למרות שמעולם לא אכזבתי אותך, וזה למרות שמעולם לא בגדתי בך וגם לא באמון שלך בי, אלא רק פקפקתי באמינות שלך כשיש כאלה שמנתבים אותה כל הזמן למקומות לא טובים והיא אפילו לא מודעת.

ולא פגעתי בך. לא באמת, ובטח שלא כמו שתיארת את זה.

אם זה באמת היה כמו שתיארת כבר מזמן היית נמצאת עכשיו במוסד לחולי רוח - ולו בגלל כל מה שעושים לך בבית.

ובכל מקרה סלחת, ובכל מקרה את לא כועסת, ובכל מקרה אני חסר לך... אז צאי מזה כבר!

תפסיקי לתת להם לשלוט לך בחיים, בראש ובלב!

תני לעצמך להשתחרר ולהחזיר לעצמך את הדבר הטוב ביותר שהיה בחייך, את הדבר הטוב באמת היחיד שהיה בכל 25 שנותייך...

בבקשה ממך, אני לא יכול יותר עם הדאגה הזו ומבלי לדעת שאת בסדר 

כי אני יודע שאת לא, אבל איתי לפחות טיפה יותר טוב. וכל כך מגיע לך את זה. ומגיע גם לי