הדברים שנרשמו כאן נרשמו בשיא תקופת הלחץ והמתחים, כשהייתי חייב לפרוק ולהגיד לך מה שעל ליבי.
אז עוד לא ידעתי (או בעיקר הדחקתי) שהכל תוצאת ההתערבות של האמא הנוראית שלך שעשתה הכל כדי להפריד בינינו, ועוד האמנתי שאם תדעי - תעשי מה שנדרש כדי לתקן.
ועדיין, דווקא כי טענת שגרמת לי סבל, חשוב שתדעי את האמת.
אגב, אתמול בהרצאה בתנופה אמרו במפורש שכדי לתחזק קשר צריך לעשות דברים כל יום, אפילו כמה פעמים ביום - רגעי אושר קטנים, וככה מגדילים את רמת האושר הכללית. את אמרת שלהיפגש פעמיים בשבוע זה מספיק, אני לא הסכמתי איתך, ובסופו של דבר היו גם שבועות שנפגשנו רק פעם אחת... עלק פערים שלא ניתנים לגישור - זו הדרך היחידה שאפשר לנהל מערכת יחסים בריאה ואוהבת! והייתי מוכן להתפשר על זה ולחכות עד שנגור ביחד ואז סוף סוף זה יקרה. אבל אמא שלך לעולם לא תיתן לך לנהל מערכת יחסים בריאה.
וכל כך חבל שאת עדיין לכודה איתה במקום לברוח כמה שיותר מהר. בכל אופן, לענייננו:
זה לא אמור לעניין אותי ADD, עומס רגשי או כאבי בטן, את הגבת בצורה נוראית ל"שעה".
במקום להגיד סליחה על איך שהתנהגת וממשיכה להתנהג,
במקום להתנצל על זה שלמרות שהבטחת ואמרת, את עדיין לא נותנת לי שבוע, או 5 ימים, או 3 ימים, כי שוב הוכחת שלמילה שלך אין באמת ערך כי הלימודים, וההורים, והשינה-בריאות ולא יודע מה תמיד יבואו קודם, גם על חשבון הבטחה מפורשת שאמרת ש"לא משנה מה" וזה ציטוט מדוייק שלך, בכל מקרה תתני ותקיימי את ההבטחות שלך בחופשת סמסטר,
וכמו שזה נראה עכשיו אפילו לא בטוח שנראה סרט בפסבדו אניברסרי ב26 לחודש,
העיקר הבטחת "סרט כל שבוע רק בגלל שזה כל כך חשוב לך".
אז אחרי כל זה, וכל מה שאמרתי, וכל שאת מבינה מזה,
את היית אמורה להגיד באופן מיידי שתתני לי חד משמעית לתת כל שאני רוצה, ושלא אדאג בכלל מזה, כי את מבינה כמה זה חשוב לי וכמה רע היה לי עד עכשיו וכל שנדרש ממך הוא לקבל,
ובמקום זה את אומרת שתבדקי? שאת צריכה לעבוד על עצמך כדי לקבל?* שאת עוד לא יודעת בכלל כמה תוכלי?!
יש לך בכלל מושג כמה נורא זה נשמע אחרי שמישהו מתוודה בפנייך שהוא מוכן לתת לך הכל ושזה יבוא על חשבון כל דבר, למרות שבמשך 5 חודשים את מתעללת בו ולא עומדת במילים ולא עושה שום דבר שבאמת חשוב** לו למרות שאת מבטיחה, חוץ מכמה נקודות אור מסכנות שגם עליהם הוא היה צריך לשלם בדם? וזה כשהוא קופץ בכל פעם שאת רק אומרת לו לעשות משהו בשבילך ואת אפילו ל-א ד-ו-א-ג-ת ש-י-ר-ג-י-ש שאת מעריכה?
זה פשוט נוראי, ובתור ידידה באמת היית צריכה להגיד לו שיזרוק את החברה הזו כי היא לא ראויה ל1/10 ממה שהוא מחשיב אותה.
* זו כמובן לא את שאומרת את זה - את אמרת שלמדת לקבל את העובדה שכזה אני ואת אוהבת אותי ככה,
אבל זו אמא שלך במלוא הדרה - היא הרי לא רצתה לקבל ממני כלום אף פעם ושיגע
אותה כמה שאני נותן לך (וגם לה). זה כל כך בולט עכשיו כשאני קורא את זה
שוב וכואב לי ועצוב לי שלא צעקתי באותו רגע שאמא שלך תלך לעזזל! כי אם לא
תלך לבד אני הולך להכניס אותה למוסד לחולי נפש בעצמי על כל מה שהיא עושה
לך!
** מבין הדברים הב-א-מ-ת חשובים שהבטחת ולא קיימת:
- משלוח מנות לאשרת***, כי עדיין לא מצאת את הזמן/הדרך לברר את הכתובת שלה, גלויה דרך האפליקציה היא כבר לא תקבל.
- לספר לי באמת כל מה שקורה איתך כדי שאדע, לפחות על בסיס שבועי (רציתי דו יומי).
- לתת לי להיות מעורב בעבודות שנותר להגיש - כדי לוודא שיהיה לך שבוע חופש מהכל - שבוע כבר בטוח לא יהיה, חופש מהכל את אפילו לא רוצה - למרות שסיכמנו מראש שאת חייבת!
- לבוא לישון אצלי לפחות פעמיים במהלך חופשת סמסטר.
- לבוא אלי או לפחות לחיפה 5 פעמים במהלך חופשת סמסטר.
- צימר או לפחות 24 שעות בחופשת סמסטר או לפחות להיפגש 3 ימים ברצף (ללא לילות).
- דייט מחוץ לבית שלך / בבית שלך מבלי שיהיו בו הורים בוולנטיין.
- לתת לך להתפנק בהלבשה תחתונה סקסית.
- סקס (לא בתור הבטחה אלא בתור הבטחה לפוטנציאל סקס שבכלל לא היה).
- לראות סדרות - והתכנון היה לפחות 3 סדרות קוריאניות - אחרי הראשונה או השניה רואים קופידון/להיות אריקה, על סדרות אחרת שחשובות לי אפילו לא שמעת עדיין!
- לשבת לתכנן את כל הסמסטר הבא ולהחליט ביחד מה אפשר מה לא ומה עדיף - עשוי עוד לקרות, אבל כשיש פחות מ3 ימים מלאים לטפל בזה, כבר אין לי מושג באיזו מידה או מתכונת
{כמובן שלא קרה, למרות שהיה ריב על זה ביום שלישי הנוראי והבטחת שבכל מקרה נעשה את זה, אבל מרגע שאמרתי משפט אחד מסכן כל ההבטחות שלך ירדו לטימיון, אפילו אלה מאותו יום. די מדהים שאני אמור לספוג את כל זה ולהגיד תודה, אבל את לא מסוגלת להתמודד עם משפט אחד שאמרתי בלי לרוץ לאמא ולתת לה את כל השליטה שעוד נותרה בחייך -
כי לפני הקשר היא שלטה בהכל, ומאותו רגע שפנית אליה ויתרת על כל מה שעוד נותר בשליטתך בעקבותיו.}
דברים שקיימת (בחופשת סמסטר, ללא התייחסות לחשיבות):
- החתונה + לישון אצלי (פעם אחת).
- באת פעמיים לסדנת זוגיות, גילחת אותי ואפילו באת אלי פעם אחת לבד.
- עשינו קניות ביחד, וזה אפילו היה לתחפושת. נתת לי להשקיע בך כסף ולא מעט.
- ראינו סרט בקולנוע פעם אחת בתחילת החופשה ופעם שניה אחרי המבחן.
- יצאנו לבלות במסעדה פעם אחת (אחרי אחד הסרטים, אפילו שזה היה בלב המפרץ כי ממילא היית צריכה להיות שם ולא נסעת במיוחד), וזה אפילו היה כולל דג.
- הכנת לי את הסייטן, והראת לי איך את מכינה בראוניז.
- ביקרנו את אבא שלי - לא משהו שרציתי אבל היה חשוב לך והיה צריך לקרות מתישהו.
- מסיבת פורים - שוב לא משהו שממש היה משנה לי אבל היה חשוב לך.
- השיחה של "השעה", למרות שזה לא היה בתכנון הראשוני.
ועדיין, למרות כל זה וכל שספגתי ממך, זה עדיין לא מסיר לרגע את האושר העצום שחווינו ביחד כשאמא שלך לא התערבה (או בעיקר כשאמא שלך לא הצליחה להתערב), לא משנה כהוא זה את האהבה שלי כלפי מי שאת באמת ולא מי שאמא שלך כופה עלייך להיות, ולא משנה במיליגרם ממידת הנכונות שלי לעשות הכל בשבילך, כדי להוציא אותך מזה, ושתהיי באמת מאושרת. וזה לעולם לא ישתנה, אני אהיה שם בשבילך ואחכה לנצח.
*** אגב, הברכה שהיתה אמורה להישלח לאשרת:
לכבוד
הבחורה הכי מדהימה בכל סולם (פרט לזוגתי האהובה מכולם), אני עדיין
מעריך ומעריץ הרחק מאי שם, וזוכר בערגה איך השתלטנו על העולם...
מתנצל על היותי לעיתים בלתי אפשרי, אל תתני לכך להעיב על ידידות של שנים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
