את חושבת שההורים שלך היו שם כל הזמן, ולכן את יכולה להסתמך עליהם שיתמכו בך - טעות, הם לא תומכים בשום צורה ורק עושים לך נזק.
גם אם תמכו בעבר, כי לא היה אף אחד אחר, מתישהו חייבים ללמוד להסתדר בלי - זה לא אומר לא להסתמך על אחרים, כי אם למצוא אנשים שראוי להסתמך עליהם מעבר להורים.
את חושבת שבגלל שההורים היו שם תמיד - הם גם ישארו תמיד, שזה בלתי נמנע אחרת... לכן אין ברירה - וחייבים לקחת אותם בחשבון מכל הבחינות.
עוד טעות, כל הורה נורמלי מפסיק להיות שם בשלב מסויים, להורה לא נורמלי צריך להגיד את זה במפורש ולגרום לו להבין בכל מחיר.
את חושבת שההורים שלך צריכים אותך... וזה לגיטימי כי במשפחה עוזרים אחד לשני. אבל זה לא אומר שהם לא יכולים בלעדייך!
- ואם כן, מה זה אומר בעצם, אם ההורים שלך הביאו אותך לעולם כדי שיהיה מי שיטפל בהם ואיך זו אחריותך?!
טובה ככל שתהיי, את לא יכולה לתרום באמת לעולם אם את כל הזמן תומכת בהורים וזה אומר שהם הורגים את כל הפוטנציאל שלך - איך את לא מסוגלת להבין את זה?
והכי חשוב - את חושבת שאת לא יכולה בלעדיהם - כי טיפחו אצלך את התחושה שאת תלויה בהם כספית, ומבחינת מגורים, תחבורה ורפואית... וזה לא נכון!
במהלך הקשר הבאתי לך כמה מאות שקלים כדי שיהיה לך כסף כיס ולא תהיי תלויה בהורים מבחינת תרופות, נסיעות וכו' ואם היה נדרש היית קונה גם חופשי חודשי.
מבחינת מגורים - את אמרת לי בעצמך שיש לא מעט רגעים שאת מרגישה שאת רוצה לברוח מהבית - ואני הצעתי לך בדיוק את זה במסגרת מגורים ביחד... שהיו אמורים להתחיל בעצם רק עוד מעט, אבל אם הייתי יודע עד כמה המצב חמור ובלתי אפשרי הייתי דואג למצוא לך חדר או אפילו יחידת דיור לבד כבר מזמן! את זו שהתעקשת להיות קרובה להורים כי את לא יכולה בלעדיהם והם צריכים אותך... ולכן גם לא תפסת בשתי ידיים את הרעיון לגור ביחד לא בקריות אלא רק ניסית לשכנע שנשכור כמה שיותר קרוב לתחבורה להורים.
הם גם טיפחו אצלך שזה נורא שתסחבי איתך דברים ולכן המחשב שלך הוא בעצם מחשב נייד שנייח בחדר שלך ואת לא מזיזה אותו כבר כמה שנים - נגיש לאמא שלך שתוכל בכל רגע להכנס לפייסבוק ולאימייל ולכל דבר שאת אולי רוצה להסתיר, וגם את הנטבוק את לא לוקחת איתך כי הוא כבד מדי! אז יש רק מקום אחד שאת יכולה לעבוד שם וזה הבית... אבל זה לא נכון - כי בבית יש כל הזמן מריבות ומתחים וזה משפיע עלייך, אבל "אין ברירה אחרת", לפחות עד שיסתיימו הלימודים שגם ככה ההורים משלמים ואת לא מרגישה עם זה בנוח...
אז זהו שתמיד יש ברירה אחרת!
אני רציתי לשכור לך חדר קרוב לאורנים כדי שתוכלי לשים שם את המחשב ולעבוד ולא להיות תקועה בחדר אצל ההורים.
רציתי לעזור למצוא מלגות ותוכניות לימוד אחרות שעולות פחות כסף ולחסוך להורים שלך את השכר לימוד ולא להיות תלויה בהם אבל את רק דחית כל הזמן - "כי זה כבר לא רלוונטי".
אמרתי לך שאין לי בעיה לתת לך את הכרטיס אשראי שלי עם מסגרת 20,000 כדי שתוכלי לקנות לעצמך כל שאת רוצה, וזה אומר גם לשלם על הלימודים אם צריך, שכירות על איפה שתגורי (אם אפשר באשראי), וגם ריהוט, חשבונות שוטפים, ביגוד, אוכל...
היית יכולה להשתחרר מההורים כבר מתחילת סמסטר אביב שעכשיו נגמר - בזבזת 4 חודשים של סבל מיותר עם ההורים שלא היית צריכה לעבור!
אבל התעקשת אחרת, החלטת שאת לא ראויה לאהבה שלי ושאת לא מוכנה לוותר על ההורים ושהם תמיד במקום הראשון ואת באחרון. וגם התעקשת לעבור את הסבל הזה בלעדי.
כל שאני יכול לקוות, הוא שהבנת מהחוויה הזו שגם עכשיו כשאני לא איתך ההורים עדיין עושים לך רע בל יתואר ושזה רק מוכיח שאת חייבת להשתחרר מהם בהזדמנות הראשונה.
אז עכשיו ההזדמנות תגיע מיד אחרי שתסיימי עם המבחנים והעבודות - ואז לא יהיה שום דבר לגיטימי (=תירוץ שאת מספרת לעצמך או הורים מספרים) שיחזיק אותך בבית ההורים.
עם קצת מזל תמצאי עבודה קטנה לקיץ (בקייטנה?) שיהיה לך כסף משלך שתצברי מעכשיו, ותפני אלי כדי להגיד לי את האמת.
עם פחות מזל, תבזבזי את חודשי הקיץ בלחפש עבודה לשנת הלימודים הבאה - אבל לפחות תדעי שאין לך בשביל מה להישאר בבית.
בלי מזל בכלל... ההורים שלך יצליחו לדכא אצלך כל תחושת ערך עצמי ותבטלי את עצמך לחלוטין למענם, וגם אם תמצאי עבודה לא תעזי לעזוב לפני שתצברי מספיק כסף כדי ש"תוכלי להרשות לעצמך". כל כך מיותר כשאני כאמור יכול להביא לך 20,000 כבר עכשיו רק כדי שתוציאי את עצמך מהסיוט הזה כבר 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
