LikeNoBodyElse

באוגוסט לא קיימת עוד הבטחה.

זה לא היה חדש, את הרי רגילה לא לקיים הבטחות, ובפועל לא באמת עמדת בשום דבר שהבטחת,

אבל זו היתה אחת מאותן הבטחות שאמרת שתקיימי בכל מחיר ולא משנה מה. כי זה חשוב לך יותר מדי.

אבל כמובן שאפילו זה לא היה חשוב מספיק.

מקווה שהיה שווה לך לוותר על לחלוק כבוד אחרון באזכרה ביום המוות של אמא שלי שהיתה מלאך,

לטובת פיאור השטן {שלא יפתיע בכלל לגלות שהיא אכן משתייכת לכת השטן} שאת קוראת לו אמא.

עכשיו בנובמבר, היתה לך הזדמנות לכפר על זה.

אף אחד לא באמת ציפה שתגיעי להלוויה של דודה שלי, אפילו שפגשת אותה לפני, אותה ואת ילדיה - בן דוד שלי ובת דודה שלי,

אבל יכולת בהחלט להגיע לשבעה.

כמובן שלא באת עד עכשיו וכמובן שגם לא תבואי עד יום שלישי (אולי תבואי ל30? מסופקני).

הרי השטן שלך חשוב יותר, ואת מעדיפה לחיות חיים ללא חיים מלשבור את המעגל,

מלפנות אלי ולהודות בכל העוול שנעשה לך (ובכלל לא מעניין אותי העוול שנעשה לי ואת יודעת את זה כל כך טוב), ולהתחיל לחיות באמת.

אז לבינתיים, הנה שיר שילווה עד ינואר, יקירה