LikeNoBodyElse

דווקא ירד גשם ולא פעם אחת, אבל פחות ממה שהיה צריך. אך זה לא באמת מה שמשנה, נכון?

מה שמשנה הוא שלאחר השנה החדשה פניתי אלייך באופן ישיר, לראשונה מזה הרבה זמן.

את ראית את ההודעה {יש חיווי בפייסבוק}, שבינינו לא אמרה יותר מדי, אבל את שצריך להיאמר,

ובתגובה שינית את תמונת הפרופיל וגם את השם {והוספת בסוגריים משהו שאולי לא קשור},

ובנוסף... החזרת את הקאבר בו רשום שאת RESTLESS CAPTIVE

אותו הקאבר שליווה אותך באחת התקופות הקשות שעברה עלייך בעקבות אמא שלך.

מה אני אמור להבין מזה? שאת שוב מושפעת ממנה ולא יכולה לעשות שום דבר?

או שאת בטראומה מזה שעוד מעט שנה עברה מהניתוק שכפתה עלינו ואני עדיין לא מוותר?

אז אני לא. ואני גם לא מוותר. לעולם לא אוותר עלייך כידידה ועל הנסיון להציל אותך.

אז תפסיקי כבר לפחד מהצל של עצמך (ומזה שאמא שלך תראה אותו), תפסי יוזמה ותפני.

אלי. לעזרה. לאשפוז כפוי של האם המתעללת. אני כבר לא יודע מה, העיקר שתצאי מזה כבר.

כי כל יום נוסף רק עשוי לדרדר יותר לתהום שבסופו של דבר לא תהיה ממנה חזרה.

ואולי כבר מאוחר מדי. אבל אפילו אז אני לא אוותר.

כי אני טוב יותר מכל מי ומה שהכרת עד שהכרת אותי, וכדאי שתזכרי את זה.

מזל שלפחות שבוע אחר כך כבר שינית למשהו שמח יותר. אני מניח שגם זה משהו.