ביום שלישי שלחתי לה הודעת סמס חמודה. בערב קיבלתי תשובה, אבל הסמס הבא נותר ללא מענה, אפילו שחיכיתי עד 8 שהיא אמרה שהיא חוזרת. בסביבות 10 וחצי כבר לא יכולתי להתאפק והתקשרתי, היא לא ענתה.
ברבע ל11 חוזרת אלי ואומרת שרק עכשיו חזרה מארוחת ערב לא צפויה עם בן דוד שלה (מנהל החנות בה היא עובדת) ולא בדקה את הסלולרי. דיברנו רבע שעה ואז היא נתנה לי את אחותה... ששאלה לגבי הפרחים. הרי תכננתי לשלוח פרחים ביום שלישי, אבל בסוף לא הספקתי לדבר עם אחותה שתיתן לי טיפים מה נדיה אוהבת, וזו הרי אמורה להיות הפתעה. אז אחרי דקות ארוכות עם אחותה ותיאום זמנים למחר ביקשתי אותה חזרה. אחותה ענתה שהיא במקלחת וביקשתי שתגיד לה לחזור אלי אח"כ. היא לא חזרה.
בבוקר רביעי דיברתי כמעט חצי שעה עם אחותה, ובסוף בחרתי להזמין בזר פור יו. אז כתבתי איזה מכתב חמוד בחרוזים עם בקשת סליחה וקלישאות נפיצות בסגנון תמיד בשבילך וקחי ת'זמן, העיקר שתהיי מאושרת, ושלחתי... ביקשתי שהשליח ישלח רק אחרי 8, להגדיל סיכוי שהפרחים לא יגיעו לפניה.
ובדרך לעבודה שלחתי לה איזו הודעת סמס חמודה.
ב23 וחצי בערך היא שולחת הודעת תודה על הפרחים. בדיעבד גיליתי שרק אז היא חזרה הביתה, אז אני מניח שאי אפשר ממש להאשים אותה על תחלופת ההודעות הקצרה שהמשיכה אחרי זה.
התחילה בכך שכתבה שאין לה חשק לדבר עם אף אחד,
הצעתי לדבר במחשב,קל יותר משיחה קולית.
העדיפה להסתדר לבד
הזכרתי שהיא לא לבד, יש לה משפחה ויש לה אותי, ותמיד אשמח לעזור.
אמרה שמעדיפה לפתור בעצמה
הצעתי ששנינו נעלה הצעות וכך דברים יפתרו יותר מהר
"מבין אני מפחדת ומבולבלת"
הצעתי להבין. להסיר את הפחדים. לבנות מקום לאושר.
רציתי להוסיף שאני לאו דווקא מתכוון לזווית רומנטית, אבל לא היה מקום בהודעה ולא היה מקום במכשיר להודעה נוספת. אז חיכיתי לקבל תשובה בטרם אמחק אחת הישנות. אבל להודעה הזו כבר לא קיבלתי תשובה.
כאמור הבנתי את זה רק בדיעבד, אבל עכשיו אני מתאר לעצמי את המצב ככה:
נדיה {לא היא לא רומניה} חוזרת הביתה ב11, מותשת לחלוטין.
רוצה להתקלח וללכת לישון, לסיים כבר את היום הזה.
רק כדי לגלות שמחכים לה פרחים ממני...
אחותה כבר ישנה, כל הבית כבר מזמן נרדם, והיא שולחת לי סמס תודה.
מאתמול לא שמעתי ממנה ומחכה לתגובה, אבל זה לא שהיא יודעת את זה.
אז כמובן מתלהב מסימן החיים ומת לדעת מה קורה, מניח שהיא כבר מזמן בבית. אבל היא מדוכדכת, מותשת, ורק רוצה לישון, ואני לא מניח לה.
ואיכשהוא משום מה אני תמיד מוצא עצמי לוקח את זה אישית. שממני היא בחרה להתעלם, שאני זה שצריך להפגין נוכחות ולהציל את המצב.
יום חמישי היה אמור להיות עמוס, אך כמובן שום דבר לא היה כפי שתכננתי
זה התחיל בכך שהיה לי יום טוב בצורה לא ברורה בעבודה, מן הסתם שהחלטתי שהמערכת מזייפת והתוצאות האמיתיות שלי הרבה פחות טובות, אבל נניח לזה.
קיויתי שתהיה לי הפסקה שניה לקראת 4, שאוכל להתגלח לקראת סוף המשמרת ב5, מוכן לנסיעה לנתניה. חשבתי להפתיע אותה, ללבוש את החולצה שהיא אוהבת, לקחת בקופסא ענבים ולהוסיף דודבנים, להביא המון המון פיצפקאס קטנים וחמודים בחנויות של הכל בדולר,2 שקל ושקל, לקנות לה את הבגד ים היקר שהיא כל כך אהבה בחלון הראווה בחנות (בנתניה) אבל לא יכלה להרשות לעצמה, ולחכות לה ליד הבית שלה עד שתחזור מהסטאז' בסביבות 8-9...
עם נאום בומבסטי (שאולי גם כולל ירידה על ברכי כדי לכרוע) שיש בו דברים בסגנון של
"אני מצטער מעמקי נשמתי על כל פעם שנפגעת מדברים שעשיתי או אמרתי
אני מבטיח בשם כל היקר לי שאעשה כל שאוכל כדי שלא אפגע בך בעתיד
וכל שליבי יכול לבקש הוא שתהיי מוכנה לקבל את כל שאני מוכן לתת לך.
ותו לאו, את לא חייבת לעשות שום דבר שאת לא רוצה, ואת לא חייבת להחליט.
הכל יקרה בעת ובמקום הנכונים, בעת ובמקום שאת תבחרי ומתאימים לך."
להיות מוכן לכל אופציה, כולל שאשאר לישון איתה/בים/באוהל (כלומר להביא איתי עוד חולצה שאוכל להחליף, כי אני עובד שישי)
.
.
.
אבל בסוף ההפסקה שלי היתה בכלל ב2. לקראת 1 שמעתי את הפלאפון שלי מזמזם. זו לא היתה נדיה. שלחתי לה הודעת בוקר טוב בבוקר, אבל היא לא ענתה בכלל. בעצם עד עכשיו היא לא ענתה, וכבר 25 דקות אחרי 11 בערב. ולא באמת לקחתי איתי אוהל. וגם לא דובדבנים. או נסעתי לנתניה. אולי כי לא רציתי לחכות לה ליד הבית עד 11+. ואולי, כי פשוט כבר נמאס לי להשקיע.
בסופו של דבר, למה ההוא מהעבודה יכול להנות בצורה מקסימה מהמישהי הכי חמודה במוקד, למרות שהוא בכלל לא כזה להיט וקרוב לוודאי שהכיר אותה שם {ואם כן אז כולה חודש וחצי שהם מכירים}, ועכשיו זה נראה שהם כמעט גרים ביחד, עושים אותם משמרות ויוצאים לאותן הפסקות כל הזמן,
ואני, צריך להתאמץ כל כך בשביל קשר על ציר נתניה חיפה, עם מישהי שבכלל לא בטוחה שמתאים לה עכשיו זוגיות, מבולבלת וקשה לה לתת לעצמה לאהוב, ושגם אם היתה בטוחה, בקושי יש לה זמן בשביל לדבר איתי, שלא לדבר על להיפגש. ואני צריך להיות תקוע בחרדות מה קורה איתה ואיך רק אוכל לעזור לה, ורוצה לקנות לה מתנות במאות שקלים רק כדי שתרגיש טוב ותמשיך לחשוב אם היא רוצה אותי כחבר...
אני מתחיל להרגיש שמשהו פה ממש ממש מסריח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
