זה לקח הרבה זמן, אבל בסופו של דבר כתבתי ושלחתי לרונה את המייל המסיים את הקשר...
נושא: זה לא יהיה אימייל נחמד
לפחות הוא יהיה יחסית קצר.
תראי, לא משנה מה תגידי, המעשים (או לשם הדיוק העובדה שאין כאלה), מציגים באופן חד משמעי:
- את לא מעריכה אותי בשיט (בלי להיכנס לדיונים מיותרים, אם היית מעריכה היה חשוב לך שלא ארגיש ככה, ולו כי אכפת לך מה אני מרגיש, אבל)
- לא אכפת לך ממני and my well being כהוא זה - לא חשוב לך שאהיה חלק מחייך, משום בחינה שהיא ובאיזשהוא אופן
אז עם כל הכבוד, לי נמאס.
אין לי בעיה שתיעלמי, תזנחי, תתעלמי לתקופה, תתלונני שאני מעצבן וכו' וכו',
אבל יש גבול לכל דבר, ולדעתי שיחה פעם בחודש וסמס (חוזר) פעם בשבוע וחצי עברו את הגבול מזמן.
אבל כנראה שגם זה היה יותר מדי.
אז אם כל כך מפריע לך שאני מנסה בכל זאת להישאר איתך בקשר, לא בא לי להפריע לך יותר, אני מעדיף לנתב את ההשקעה שלי כלפי אנשים שאשכרה ירצו שאהיה שם, מפתיע ככל שזה עשוי להיראות.
הבנתי שאת לא מסוגלת לכבד אותי ואפילו לא בצורה המינימלית של להיפגש ולנהל שיחה פנים מול פנים, אז אם את רק יכולה להעביר לי באיזשהיא דרך את התמונה שלי שצילמת בפגישתנו הראשונה, אני אודה לך, כי זה חשוב לי ולפחות פעם אחת אני לא מוכן לוותר.
אגב,
מבחינתי הכסף נכלל כחלק מהעלויות של הקשר, וזו בעיה שלי שהשקעתי ובזבזתי, כמו למשל נסיעות לבית שאן,שיחות לסלולרי או הארוחה בצרפתיה הקטנה. גם לך עלה כסף להכין אוכל ולהתקשר אלי ואני לא רואה אותך עושה לי חישובים על פיצוי כספי.
אז את לא צריכה להחזיר לי כלום (אם בכל זאת חשוב לך להחזיר, תלחצי כאן לפרטים וחישוב), אבל את התמונה אני בכל זאת רוצה לקבל. רצוי איכותית ודרך המייל אחרי שחיברת את המכשיר למחשב, ולא בצורת ממס שפוגם באיכות.
אם מתישהוא תצאי ממה שלא יהיה שגרם לך להעדיף שלא אהיה בחייך, את מוזמנת ליצור קשר.
אל תשאלי אותי למה אני נותן לך את ההזדמנות.
בברכת שיהיה לך חג אורים שמח (ואולי אפילו איזה נס),
את יודעת מי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
