רואים עליי הכל, ואני לא מגלה

אני נקרעת.

הרבה דברים קרו בחודש האחרון.
אבל שומדבר לא מרגיש מספיק שלם בשביל להמשיך.
המוטיב דיי חוזר על עצמו, והרי הכתובת צועקת לי מהקיר.

אני נקרעת.

בעניינים כאלה, יש רק צדק אחד.
וזה בטוח לא הצדק הזה.
זה ברור מאליו.
אבל יש יותר מדיי אבל.

אני נקרעת.

אם היה לי אומץ, הייתי עושה דברים אחרת.
אבל אולי זה בכלל לא עניין של אומץ.
פעם ראשונה בחיים שלי שאני באמת יודעת מה אני רוצה.
שאני באמת באמת באמת שלמה עם זה.
אבל עוד פעם יש יותר מדיי אבל.

אני נקרעת.




"לא נוח לי..
איתי".