רואים עליי הכל, ואני לא מגלה

אני שונאת את זה שלא מרגיש לי נכון לכתוב

כאילו אני חייבת לעמוד באיזה סטנדרט טיפשי שהצבתי לעצמי

אז על הזין שלי.

כמו כל בוקר, היא קמה ועלתה על מדים

קיפלה ביסודיות את השרוולים שלה, עד הפס המדויוק של הדרגות

צולבת, נשק, כומתה\כובע, והיא מוכנה לצאת לעוד יום ארוך ומפרך.

היא יוצאת החוצה, קונה פחית קולה, ומתקדמת בצעדים כבדים לפינת עישון.

מוציאה עוד מקלון דק ומלא ניקוטיו, מגולגל בצורה מושלמת סביב נייר שתיכף ישרף כליל.

until i'm fine, ושאיפות עמוקות. זה כל מה שהיא רוצה לחשוב עליו עכשיו.

ראש למעלה, שמיים כחולים, ושמש שמכאיבה דרך הבגדים.

עוד יום.

אולי אני צריכה עוד כאפה מעמית.

או שתיים.

מזה משנה..

רק שישתנה.

זה בכלל לא מה שרציתי לכתוב.