קראתי היום את הכתבה הזו ב YNET
האמת שקראתי ברפרוף, לא נורא התחשק לי להתעמק, ובעודי מרפרף על הכתבה והתגובות,
נתקלתי בתגובה הבאה, מספר 3 ברשימה - אהבתי , אז העתקתי, מקווה שהבחור יסלח לי :
נכנסת לרכב, הדלקת רדיו, התעצבנת שהודיעו על פקק תנועה בכיוון אליו אתה נוסע, לא נתנו לך להשתלב בתנועה בכביש העמוס, צפצפו לך בזעם, עמדת בפקק, התעצבנת כי הפקק שדיברו עליו ברדיו זה בדיוק הפקק שהגעת אליו, המזגן לא עובד, מימינך מרצדס מפוארת, משמאלך פורשה ספורטיבית, ורק אתה תקוע בגרוטאה שלך, בין כל הקופסאות. איזה חרא!
בסוף הגעת, איכשהו.
לעומת זאת:
נכנסת למכונית, הדלקת את הרדיו, הודיעו על פקק, החלטת לנסוע בדרך ארוכה יותר אבל פנויה, אתה יודע שגם את תעמוד בפקק תגיע יותר מהר אבל לא אכפת לך, החלפת מהתחנה של דיווחי התנועה לדיסק שאתה מאוד אוהב ומזמן לא שמעת.עצרת לתדלק ועל הדרך קנית קפה שריחו שיגע אותך. פתחת את החלו, שתית את הקפה עם סיגריה, מסביב הכל היה ירוק, ובדיוק שהתנגנה מלודיית השיא בשיר האהוב עליך, נתגלתה השמש מבין שני מצוקים אשר הסתירו אותה. צרחת את מילות השיר שמתנגן. רכב שעקף אותך הסתכל עליך כאילו אתה משוגע, אבל לא היה אכפת לך. זיכרונות נעימים של נהיגה בינות נופים שכאלה שוטפים את מוחך, וכולך נוסטלגיה.
בסוף הגעת, איכשהו.
כך מסתבר שהכי חשוב, בסופו של דבר, זה ליהנות מן הדרך, לא משנה מה היעד. וכאן דווקא יש לנו חופש בחירה.
אנחנו בוחרים באיזו דרך נגיע לאן שנגיע.
לפעמים יש רק אפשרות אחת (כמו תור במשרד הרישוי), לפעמים אינסוף דרכים (כמו איך להגיע אל ליבה) על כן -
אם את האושר אתה מחפש, נסה כמה שיותר, ומבלי לפגוע באחר, למצוא לעצמך את הדרך הנעימה ביותר שאתה יכול,
אפילו אם היא ארוכה יותר, מסובכת יותר, קשה יותר, מהירה פחות, או פחות מקובלת. בהצלחה
מש"ל.