מותר לעשן

נכנסים לרדיו, מוקדם יחסית. אני ופופה (העונה גם לשם מיטל) "תזכרי" אני אומר לה "שוב לא נחזור על טעויות עבר, אם מישהו שואל אני בנדוד שלך". בפעם שעברה מישהו שאל עליי וכשהיא אמרה לו שאני ידיד הוא החליט אוטומטית שאני רוצה לזיין אותה. מת על אנשים כאלה, תמיד תוהה אם אין להם ידידות או שהם פשוט מתים לזיין את כל הידידות שלהם. ככה או ככה אני מרחם עליהם.

את פופה אני מכיר כבר יותר מעשור, בנידודים תהיה דרך טובה לתאר את מערכת היחסים שיש לנו היום.

אני לוקח אותנו פנימה לעמוד ליד הדיג'יי, נקודה בולטת, פה יתחילו עם פופה על בטוח. לא שיש לה בעיות בד"כ, לאף אחת אין בעיות ברדיו, המקום מלא באמני פיתוי מתחילים.

לא מבין את אמני הפיתוי האלה, אם הייתי מעביר אני קורס לאמנות הפיתוי היו בו שני שיעורים בני 15 דקות, בראשון היינו מתאמנים על "סליחה, את יכולה לעזור לי ? אני מחפש את המלצרית ואין להם מדים ואין לי מושג איך היא נראית". בשני היינו מתאמנים על לדחוף אותה (ממש בעדינות) ואז מייד לבקש סליחה ולהתלונן על הצפיפות. אולי הייתי גם מוסיף שיעור שלישי של שעה על איך לזהות אם זורמים איתך או לא.

פופה ואני מתרווחים, מזמינים שתייה ומפטפטים קצת עד שהמקום יתמלא. פופה הייתה אדירה אליי מאז הגירושים, מוציאה אותי מהבית, לוקחת אותי להסתובב ועוזרת לי עם שטויות שקשה לי בהם, בחודשים האחרונים סופי השבוע הם שלה, קפה במשולש בשישי בצהריים ועוד אחד בשבת בערב, בחמישי ושישי יוצאים.

אחרי שפופה מרגישה בנוח אני מתחיל לזוז הצידה ממנה קצת, מפנה אליה כתף, לפעמים גב. נותן לגברים את ההרגשה שהם יכולים לבוא לדבר איתה, אני לא מתרחק יותר מדי, אם מישהו יעיק עליה היא תסמן לי ואצטרך לביים חילוץ. ככה זה חברים.

תוך כמה דקות מישהו מתחיל לרקוד ממש קרוב אליה, קרוב מדי לטעמה. היא מביטה בי בתסכול ואני עושה לה עם השפתיים "הוא רוצה להתחיל איתך" היא מרימה גבות ומסמנת "אבל למה ככה?" אני מושך בכתפיים, מה אני מבין. אחרי כמה דקות כאלה הוא אוזר אומץ וזורק לה משפט זה או אחר, אני רואה שהם מדברים בטוב ומפנה את מבטי משם. עכשיו אחרי שמישהו התחיל איתה וברור שזה בסדר בחורות עשויות להסתכל עליי. ככה זה כשאתה מגיע עם ידידה למועדון.

 אם יש דבר אחד שהשתנה מאז הגירושים זה שאני מרגיש הרבה יותר מושך פיזית. אף פעם לא הרגשתי כזה יפה, לא הרגשתי שמביטות בי בחורות, בגלל זה תמיד הייתי מאוד אסרטיבי, הרגשתי שאם אני לא אעשה צעדים אז צעדים לא ייעשו. אבל בשבועות האחרונים אני מרגיש יפה, מרגיש מושך, בחורות מסתכלות עליי בכל מקום, חלק מהן יוצאות מגדרן כדי שאתחיל איתן, חלק מתחילות איתי.

אם זה היה משחק מחשב הייתי חושב שאולי זה בגלל שאני עושה סקייל טוב עם השלבים, שהייתי בן 20+ סביר ועכשיו אני בן 30+ יפה. האמת שתמיד בניתי על זה, כשאתה נראה צעיר מכפי גילך 30 השנים הראשונות קצת קשות ואחריהן מגיעות 30 שנים אדירות. אני הולך להיות בן 40 חתיך, אני כבר יודע.

ומה שבאמת מוזר ? אני בקושי משתף פעולה. הן מדברות איתי ואני נותן לשיחות לגווע, הן רוקדות מולי ואני מסתכל הצידה, לא מתחשק לי המשחק עדיין. טוב לי עדיין להשתתף רק בתור צופה

אחרי כמה דקות נהיה ברור שפופה כבר לא זורמת, הבחור עומד קרוב מדי ואגרסיבי מדי, היא מסמנת לי עם היד בבהילות ואני זז לכיוונה, נכנס בינה לבין הבחור כשהגב שלי אליו ומתקרב אליה לשיחה צפופה.

"הוא מעיק עלייך מאמי ?" אני שואל בלחש אל האוזן שלה. "לא מעיק עדיין" היא עונה "אבל תישאר פה קרוב, שיתייאש ויילך".

"לא אמרת לו שאני בנדוד?" אני תוהה והיא עונה שלא. אני מסתובב אליו ואומר לו "אחי, תן לנו טיפה זמן לבד, יש לנו שיחה צפופה". הוא מעלה חיוך מאולץ על פניו וזז אחורה, בעוד כמה דקות הוא ייעלם ואני אתרחק, אולי יבוא בחור חמוד.

 "אתם ביחד?" שואלת אותי נמוכה. "לא" אני עונה ומניע ראשי לשלילה "למה יש לך מישהו לסדר לה ?". "לא" עונה הבחורה "אני שואלת בשביל עצמי".

"וואלה!" אני אומר לה, ומוסיף "אני לא חושב שהיא בקטע אבל לכי על זה" בתמימות אמיתית. "לא לזה התכוונתי" עונה הבחורה. אני לא עונה לזה, סתם עומד שם בשתיקה נבוכה קצת. מה אני יכול להגיד לה ?זה לא שלא בא לי זוגיות, לא בא לי המאמץ.

לא בא לי להכיר, לא בא לי ללמוד את ההומור שלה, לא בא לי להכיר את המשפחה שלה, לא בא לי להכיר את החברות שלה והידידים שלה ולהסתחבק עם האחים שלה במין מתח שקט של "אתם יודעים שאני דופק את אחותכם הקטנה והמתוקה עד שהיא צורחת ומגמגמת, אני יודע שאתם יודעים, בואו לא נדבר על זה". לא בא לי. בא לי שמשהו איכשהוא יקרה לבד וזה יהיה מושלם ולא אצטרך לבזבז את הכוח שלי על עשרים נסיונות סרק.

"איך היה לך?" היא שואלת כשאנחנו יוצאים מהמועדון ונעמדים לתפוס מונית.

"היה כיף" אני אומר לה, זאת האמת, נהניתי מהמוזיקה, נהניתי מהחברה, נהניתי מהבנות "היה אפילו די אדיר".

פעם לא הייתי אומר אדיר אם אין לי מספרי טלפון חדשים, אם אין לי חוויה מתוקה, פעם הייתי אחר.

ארז 2.0, עוד לא סיימתי לקרוא את מדריך התפעול שלו.