אנחנו מתניעים את הרכב ומתחילים לנסוע, יוצאים מכפר וויתקין והאוטו כבר מלא עשן, אלי נוהג ומוריד ראשים בכל רמזור, מעביר טראקים בדיסק הראשון של אינפקטד מאשרום ודופק על ההגה עם הקצב, מאחורה אני יושב עם דרור, המקטרת מחוברת ליד שלי וכל שאיפה שלה חיוך, דרור יושב לידי וגונב לי שאכטות כל פעם,במקום לבקש הוא מקפיץ את סכין הפרפר שלו באוויר, מצמיד אותו לצוואר שלי ואני מעביר לו את המקטרת לשאיפה. האוטו קופץ והסכין מכאיב לי קצת לפעמים אבל אני מאושר מעבר לכל דמיון ולא אכפת לי. במושב הקדמי דני יושב, צועק ומקלל בשטף לתוך הפלאפון, מלטף את האקדח שלו עם יד אחת ועם היד השנייה עושה תנועות מטורפות עם הידיים.
כשאנחנו עוברים את נתניה הפלאפון של דני מצלצל שוב פעם וזה נורא מצחיק אותי ואת דרור כי הצלצול שלו נשמע כמו בחורה שגומרת, אלי מסרב להוריד את הווליום במערכת כי אינפקטד בדיוק הגיעו לקטע שנשמע כמו האות של "מהדורת החדשות" ודני מכניס לו את האקדח בצד של הלסת ומורח לו את הפנים על החלון, האוטו כולו מזדעזע ודם של פה ניתז על החלון של הנהג, עכשיו דני נוהג באוטו. הוא פותח את כל החלונות ומפוצץ את הרמקולים, דרור מתחיל לזרוק בקבוקי בירה ריקים מהחלון וכל בקבוק בגודל של בקבוק שיבאס, אני מפורר עוד חתיכה מהכדור לתוך המקטרת שלי ומהדביקות בידיים מבין שהוא אפילו לא אפוי לגמרי כמו שצריך ורק מהמחשבה על הבחילה שתיהיה לי אני מקבל בחילה ומקיא על הרצפה של האוטו, זה לא מפריע לי להיות מאושר, אני הכי מאושר בעולם. דרור שר משהו מזרחי ודני מקלל בערבית לתוך הפלאפון שלו ומאיים לדקור אנשים, גם זה מצחיק אותי.
דרור משחק עם הסכין וחותך את המשענת של הכסא, הכסא מדמם וזה מתחיל קצת להלחיץ אותי. אני מתחיל להזיע... דרור מתכופף החוצה מהחלון כדי לצעוק את הפזמון של השיר שלו ופתאום מחייך אליי ונופל החוצה.
אני עובר קדימה למושב הקדמי והאוטו מאט, דני שעון קדימה, הראש שלו על ההגה, יש דם על הידיים שלי, דם על הכסא של האוטו, כל האוטו מלא דם ואני לא יודע אם זה ממני, ממנו, מהחתכים שדרור עשה בכסאות או מהמכה שאלי קיבל, אני מרים את הראש של דני אחורה ומסתכל מוקסם בחמשת החורים המעשנים בפנים שלו, אני מושיט אצבע לגעת באחד מהם כשלפתע רעש חמש יריות מעיר אותי.
מזיע כמו חזיר, מתנשם בכבידות, הלב דופק כמו מטורף ואני מרגיש שאני עומד למות מהתקף לב.
היא מתעוררת גם, היא בלחץ, מה קורה ועל מה חלמתי ובעוד רגע היא גם נורא תעלב כשאני אצעק עליה שזה לא עניינה.
שלוש שנים מאז הרצח שלו, פעם בחודשים שלושה התזכורת הזאת.
גם השנה אני אבכה בהלוויה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
