מותר לעשן

לפני כמה שנים הייתי מאורס לבחורה נפלאה ומוכשרת. גרנו ביחד בדירה קטנה בשדירות ח"ן והחיים היו מצחיקים. אני עבדתי אז בחנות הפלאפל שלי באיזור ה-13-14 שעות ביום, החזקתי את הדירה ואת שנינו בזמן שהיא למדה ועוד הצלחתי לשים כסף בצד לחסכון החתונה שלנו. החיים היו בסה"כ יפים.

אהבתי לעבוד בפלאפל, זה היה בדיוק מסוג העבודות שאני אוהב, שכל רגע יש משהו לעשות, הייתי פותח בשמונה, מפקיד את פדיון אתמול, חותך סלט עד 12 ואז מתחיל לטגן את הפלאפלים ולעבוד באמת. באיזור עשר הייתי מתחיל לסגור ובאחת עשרה וחצי הייתי בבית.

יום אחד שמתי לב שהבחורה הנפלאה והמוכשרת שלי מתנהגת מוזר בזמן האחרון, אומרת לי שהיא אצל חברות ואז הן מתקשרות לחפש אותה, מספרת לי שהיא הולכת לאנשהוא ואז כשאני שואל אותה היא מתבלבלת. מכיוון שיום השנה שלנו התקרב, הנחתי שהיא מכינה לי איזושהיא הפתעה, אבל מכיוון שנורא אהבתי לראות אותה נבוכה, החלטתי לתחקר אותה קצת על מה שהיא עושה.

והיא סיפרה לי שהיא שוכבת כבר שלושה שבועות עם מישהו אחר, חבר שלי.

והם מאוהבים.

וזה נגמר.

והנה הטבעת, אני מצטערת.

לא ידעתי איך לספר לך.

לקח לי כמה חודשים לסלוח לה על הבגידה, על שלושה שבועות של שקרים לא סלחתי עד היום.

לדעת שבת הזוג שלך צרחה את השם של מישהו אחר, לדעת שמישהו אחר הרדים אותה עם ליטופים בגב, כל מחשבה כזאת שורפת לך את הראש ועושה כווייה שאחר כך עשרות בחורות יסבלו ממנה. אבל הרגע הכי כואב היה כשהיא דיברה איתי עליו ואמרה "אנחנו" במשפט.

פעם "אנחנו" שלה היה היא וההורים, אחר כך זה היה היא והחברות, ובשנים האחרונות "אנחנו" היה אני והיא, רק אני והיא.

ופתאום העיפו אותי החוצה, בעטו אותי החוצה מה"אנחנו" ועכשיו אני "אתה" מסכן ובודד, והאפס הזה והיא, יושבים בחמימות בחיבוק ה"אנחנו" שפעם היה שלי. זה קרע אותי באמת.

כשהיא אמרה "אנחנו" והתכוונה אליה ואליו הבנתי שזה נגמר באמת ובחיים לא יחזור.

שלוש בנות ישבו אצלי ודיברו על בגידות, אחרי נסיונות שונים ומשונים וויכוחים הן דירגו לי את סולם הבגידות שלהן, או במילים אחרות, עד כמה חמורה כל בגידה. זה נע בין סטוץ שהיה מבחינתן משהו לא חמור שאפשר להתגבר עליו לסקס עם ידידה טובה שזה מבחינתן משהו שגומר יחסים מיידית. ואני יושב וחושב ששלושתן מדברות המון ואין להן מושג בכלל כמה זה כואב. כמה אין הבדל בין א' לב' לג' וד'. כשמישהי גומרת איתך בגלל כזה דבר זה בעיטה לראש, לביצים, זה שופך מלח על כל פצעי הבטחון העצמי שאולי יש לך, זה שופך חומצה על הבטחון העצמי. זה גורם לך לפקפק בכל דבר קדוש לך, והכי גרוע, זה הדבר הכי מתסכל בעולם. אם יום אחד מישהו ימציא מכונת זמן זה יהיה כי החברה שלו בגדה בו.

סטוץ, ידיד, החבר הכי טוב, השכן, אישה אחרת, זה לא מעניין אותי, זה לא משנה לי, זה לא משנה כלום בסך הכל.

השאלה היא את מי אתה מאשים.

על מי אתה כועס.

את מי אתה שונא.

ולמה.

הגהה - סרפנטינה.