מותר לעשן

נפגשתי איתה בדירה שלה, דיברנו עשר דקות על כמה היא משלמת, כמה היא שילמה במקום אחר וכמה היא מתכננת לשלם בעתיד, התחלתי לספר לה על חיפושי הדירה שלי כשהיא קטעה אותי בסיפור על מישהו מהבלוג שלה שמחפש דירה.
ואז עוד סיפור על מישהו אחר מהבלוג שהבטיח לעזור לה למצוא דירה.
ואז עוד סיפור על מישהי מהבלוג שיצאה עם מישהו ומה הוא אמר לה.
ואז היא סיפרה על הפוסט שהיא רוצה לכתוב על זה ואז על הפוסט שמישהו אחר כתב בנושא דומה ועל פוסט שמישהי אחרת רצתה לכתוב ופחדה להעליב מישהו.

אני אדם חכם, די מעניין ובעל ידע כללי רחב, אפילו רחב מאוד. אני מסוגל לנהל שיחה במגוון רחב מאוד של תחומים ומסוגל לשוחח עם פיזיקאים ומוסכניקים כאחד, אני יודע מי האדריכלים האהובים עליי, הציירים האהובים עליי והטעם שלי במוזיקה הוא כל כך אקלקטי שחייש טוען שהוא לא באמת טעם. אין שום סיבה בעולם שמישהי שאני נפגש איתה תדבר איתי על ישראבלוג ליותר ממשפט.
לא איכפת לי מה הדודה כתבה, מה חרוטון כתב, את מי הרווק לא זיין ולמה, לא אכפת לי. זה לא מעניין אותי, אני קורא בדיוק ארבעה בלוגים ולנוחיותכם יש רשימה שלהם בצד שמאל.
ועכשיו, אם תרשו לי לרגע, נעשה כולנו הפסקה לרגע ונביט בהם.
...
תודה.

ביקשתי ממנה בנימוס לא לדבר על ישראבלוג, אמרתי לה שאני רוצה להכיר אותה, דיברנו קצת על האקס שלה, על אקסית שלי, על מה היא רוצה מבחורים ומה היא מקבלת. דיברתי על כמה קל לי להתאכזב מאנשים לפעמים והיא הנהנה ומזגה לי עוד ויטמינצ'יק.
ואז היא סיפרה על ההוא שהתחיל איתה בתגובות.
ועל ההוא שהיא נפגשה איתו בבר אחרי שהיא כתבה פוסט על זה שהיא לא מבינה באלכוהול והוא לימד אותה מה זה מה ועל הפוסט שהיא כתבה על זה.
ועל ההוא שנתן לה לעשן בפעם הראשונה בגלל הפוסט "עוד לא עשיתי" שלה.
ואז היא שאלה אותי אם שכבתי עם לי פורטיס.

אין לי מושג מי התחיל את השמועה הזאת. בהתחלה היא הצחיקה אותי ואז כשעוד שלושה אנשים שאלו אותי קיבלתי בחילה מהקונספט, השמועה הזו כל כך לא נכונה שגם ההיפך שלה לא נכון. הפעם האחרונה שבה ראיתי את פורטיס הייתה לפני יותר מארבע שנים ולא הייתי מזהה אותה במסדר זיהוי בין אתיופיות.
לא שכבתי עם פורטיס, לא שכבתי עם הדודה, לא שכבתי עם הרווק, לא שכבתי עם חייש וגם אם הייתי שוכב עם אחד מהם (חייש, אתה הבחירה הראשונה שלי) לא הייתי מדבר על זה.

אמרתי לה שאני דיסקרטי ולא מחלק פרטים מחדר המיטות שלי, אבל במקרה הספציפי הזה אני אחרוג ממנהגי כדי להגיד לה לא גדול ומוחלט. ביקשתי שלא תשאל אותי שאלות כאלה יותר והיא הבינה והסכימה.
אז דיברנו על תוכניות לעתיד, אני סיפרתי לה על פרוייקט שאני רוצה לקחת בעבודה וכמה הוא חשוב לי, היא סיפרה לי על הפרו שהיא רוצה לקנות ואיך היא תעצב את הבלוג.
נשענתי אחורה והרהרתי בתירוץ סביר לעזוב.

הקטע המדהים בכל העניין הוא שעד שישבנו ביחד ודיברנו, הייתי בטוח שמדובר במישהי אחרת.
לאורך כל ההכרות הקצרה שלנו היא הצליחה לעבוד עליי, בבלוג שלה, בתגובות אצלי, בשיחות מסנג'ר, בטלפון. ממש האמנתי שמדובר בבחורה אינטיליגנטית, מעניינת, ששווה לי להשקיע את הזמן ולקחת את המונית אליה.
ולא.

יוצא מהבית שלה, השעה עשרה לעשר, רחוב הירקון.  אני מחליט לעשות טיול רגלי קצר וחושב לעצמי על כמה שהחיים משונים. תמיד חשבתי שזה נורא שטחי להתחיל עם בחורות בפיק-אפים ושדרך האינטרנט אני אוכל באמת להכיר בחורה כשהיופי שלה תופס מקום משני בלבד. אבל כשאני חושב על זה כמו שצריך, אני פתאום מבין שחסר לי מאוד המבט הזה בשפת גוף של בחורה לפני שאני מדבר איתה, שאפשר ללמוד המון מהדרך שבה היא מחייכת לחברה שלה, או בדרך שבה היא מביטה בדברים, מהצחוק שלה. שהדברים האלה חסרים לי מאוד במדיום האינטרנטי הזה.
אני חושב שאני אחזור לאלנבי קצת. אני מתגעגע.