למה בעצם ? למה אני צריך להיות חזק ?
לא רוצה להיות חזק.
קודם כל, אני לא רוצה להיות עורף, עורף מקבל כאפות. אני רוצה להיות כרס קטנה ועגלגלה, אני רוצה להיות פופיק. לא רוצה להיות עורף.
ואני לא רוצה להיות חזק, ולא רק שאני לא רוצה להיות חזק, אני גם לא חושב שאני צריך להיות חזק, שצה"ל יהיה חזק, זהו עקרון המומחיות, המנכ"לים ממנכ"לים, המזכירות ממזכרות, הצבעים צובעים וצה"ל חזק, ככה העולם בנוי, אז שצה"ל יהיה חזק ויפסיק להגיד לי לא להתלונן, אני אתלונן כמה שאני רוצה.
תפסיקו להגיד לי "העורף מוכרח להיות חזק", אני מרגיש כאילו אמרו לי "תהיה יפה ותשתוק".
ישראל היא הצד החזק במלחמה הזאת, בהפרש אדיר. אין שום סיכוי בעולם שנפסיד את המלחמה, תרשו לי להיות חלש והומני, צה"ל יסתדר בלי התמיכה שלי.
אדם שרואה את הפרסומות בטלוויזיה עלול לחשוב בטעות שהצפון נהיה אזור חורבות מדמם לפי התרומות הבזויות של מנות מזון ומקררים משומשים, זה מזכיר לי את הקטע בהתחלת ריקוד מושחת כשהאבא של המשפחה מבקש מהמלצר במסעדה לארוז את האוכל שנשאר על השולחן ואומר בטון פטרוני "את הצלחת שלך נשלח לעניים באמריקה". אין אף אחד בחיפה וגם לא בקריית שמונה שעומד לאכול את אחותו מרוב רעב, יש להם מכולות ומשלוחי לחם סדירים ותאמינו או לא, גם סטייקים וגם קוויאר, חיפה זה שעה נסיעה מתל אביב (למשאית) והם לא באמת תחת מצור. תרגיעו. היחידים צפונית מתל אביב שסובלים חרפת רעב נוראית נמצאים מעבר לגבול, אבל אל תשלחו להם מקרר, אין להם חשמל גם ככה, הפרימיטיביים.
אבל כדי שלא יגידו שאני לא תורם כלום, החלטתי גם אני לעשות משהו למען תושבי הצפון, כל תושב צפון שקורא אותי מוזמן לבחור אחד מהפוסטים הישנים שלי ולהדפיס אותו לעצמו. בוא קונצנזוס, חבק אותי וארדם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
