סופ"ש האחרון עבר עליי בסימן מסיבות רווקים, בדיוק כפי שהחודש הקרוב יעבור עליי בסימן חתונות. בשתי מסיבות רווקים הייתי בסופ"ש אחד ושתיהן לא יכלו להיות יותר שונות יותר.
הראשונה הייתה חנונית ומתוקה. אני ושישה מתכנתים הגענו לדירה של אחד מהם, שם חיכתה לנו פיצה ענקית שכתבו עליה בזיתים את שם החתן והכלה. היה סרט וידאו שהוקרן על מקרן ובו הכלה צולמה לובשת בגד ים ועונה על שאלות טריוויה לגבי חיי המין של הזוג והחתן היה צריך לנחש את השאלות. היה משחק "חבילה עוברת" שבו קיבלתי את החבילה שלוש פעמים ("עישן הכי הרבה סמים, זיין הכי הרבה בנות, הכי רזה" אם אתם מוכרחים לדעת) אלכוהול רב נשפך ובדיחות רבות סופרו (אל תתנו למילה בדיחות לבלבל אתכם, אני מדבר על בדיחות סטייל "הלוואי שיביאו לך ח"י שקלים בבינארי" שהפילה את כל הנוכחים). שיא הערב היה קוסם שסיפר בדיחות גסות ואני רק רוצה לספר לכם שכששאלתי אם תהיה חשפנית וענו לי שיש בסוף קוסם הייתי בטוח שהם צוחקים איתי.
אל תטעו, היה חמוד ומצחיק ונהניתי מאוד לדבר איתם על משחקי מחשב ישנים ותכנות ולהרגיש כמו הפונזי של החבר'ה, למרות שחצי מהם לא הכרתי.
השנייה הייתה של אדם שאני מהסס להגדיר אפילו כ"מכר". אולי "מכר למשטרה" יתאים פה יותר. שמו הפרטי לא ייכתב כאן וכולם מכנים אותו "הבנדוד" למרות שכל אחד ממכריו טורח להבהיר לסביבה כי אין ביניהם קרבת דם אמיתית. הכינוי ניתן לו כי בכל חנות שעליה השתלט הציג את עצמו כ"בנדוד של בעל המקום" אל מול הספקים. סביר להניח שלא הייתי מגיע אל מסיבת הרווקים לולא ארגן אותה חבר אמיתי שאני באמת אוהב מכל הלב, הם שכרו וילה בקיסריה לשתי לילות ובילו בא מיום שישי בבוקר עד יום ראשון בבוקר וחגגו כל הסופ"ש ללא הפסקה, ביום שבת בערב הצטרפתי אליהם.
לצערי הפריטים האמסטרדמיים שהובטחו ע"י החבר נגמרו לפני שהגעתי ונותר לי להסתפק בכמות סמים שלא הייתה מביישת את ה"גרייטפול דד", המקום היה מפוצץ בסמים מכל הסוגים, אלכוהול יקר, חשפניות ושתיים או שלוש זונות שלא היה ברור (לי או להן) אם הגיעו כאורחות או כמארחות.
עיקר האקשן היה בחדר המרכזי, שם התנהל משחק ארוך של "פוקר חוזים" ואליו הצטרפתי גם אני אחרי סיבוב אמירת שלום אובליגטורי.
פוקר חוזים הוא גרסה של פוקר לאדיוטים עם אגו גדול ומעט שכל, בדיוק בשבילי, כל שחקן בשולחן מקבל שלושה קלפים אותם הוא מחזיק ביד והדילר מניח שני קלפים על השולחן שמשותפים לכולם, עניין החוזים מגיע בשלב האחרון של הסיבוב, כשבשולחן נשארים שני שחקנים, בשלב זה אחד מהם יכול להעלות את ההימור ב"חוזה".
אם האדם שהכריז על "חוזה" מנצח המפסיד ישמור את הכסף בקופה אך יהיה מוכרח לבצע "ג'וב" לפקודת המנצח, אם המכריז על "חוזה" מפסיד הוא מאבד את הכסף בקופה ונאלץ לבצע "ג'וב" בעצמו. הקנס על סירוב ביצוע ה"חוזה" הוא כל כספו של המסרב וטרמפ-כיוון-אחד אל הבריכה בבגדיך.
ה"ג'וב" יכול להיות כל דבר בגבולות הוילה ואכן, המשתתפים לא בחלו באמצעים. אנשים נשלחו לענג את הזונות והחשפניות, להסניף חרדל, לגלח את שיער ראשם ולהצטלם בפיסות לבוש נבחרות של הזונות. יותר מאוחר כשהתגלתה אחת מהזונות כמקעקעת בחינה נוספו גם קעקועי חינה גסים לתפריט.
מתוך לא מעט שעות שביליתי שם אני זוכר מעט קטעים נבחרים, מה שברור לי זה שהיה לי אדיר.
והיום אני מסתובב במצב רוח מהורהר, קשה לי להתכחש לעובדה שהרבה יותר נהניתי מהמסיבה השנייה, למרות שכל תא שפוי במוחי יודע לאנשים שחגגו איתי במסיבה הראשונה יש לא רק תוחלת יותר חיובית אל גם החזר טוב יותר על ההשקעה בהם. שלא לציין כי לא הייתי מכניס לביתי את רוב האנשים איתם חגגתי במסיבה השנייה לו ניתנה בידי הברירה.
ובכל זאת, קשה לי, במלוא הכנות, להתנגד למשיכה האדירה שיש לצד השלילי הזה עליי. אין לי מושג אם זה "תסביך ברודוויי" של ראניון או "יצר הרס עצמי" או סתם סוציופתיה בסיסית. אני יודע רק שהעולם הזה לא בריא לי וממש מתחשק לי.
הלוואי שזה היה אחרת, אולי לא הייתי נאלץ לחזור הביתה עם סכום כסף נאה בכיס וזיפים במקום שיער ערווה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
