מותר לעשן

זכרון השיחה המגעילה אתמול בערב עם המקבילה שלי לתפקיד מכה בי באמצע ההתעוררות. שיחה שרוצפה בהאשמות מגעילות וקטנוניות (שלא לאמר, לא מוצדקות) כלפיי. היום הזה לא יהיה יום טוב מזהיר אותי הקול הקטן ההוא.

צדקתו של הקול הקטן נהיית ברורה יותר ויותר עם כל שעה שעוברת, באחת מגיע הפיצוץ הצפוי עם המקבילה ובאחת ועשרים הפיצוץ עם הבוס. מילים קשות חורכות את האוויר ובסופה אני נושך את השפה התחתונה כדי לבלום את ההתפטרות שמנסה לפרוץ מהגרון, הבוס עוזב בטריקת דלת ופנים אדומות וכשהדלת נטרקת אני מרגיש שמשהו בי נשבר. אני קם ויוצא מהמשרד, שפתיים לבנות מרוב כיווץ ומבט שמזהיר את הבנות לא לשאול לאן אני הולך. "צהריים" אני זורק לדנה לפני שאני יוצא מהמשרד ועושה דרכי במסדרון למשרד בקצה הקומה.

"מרכז הנהלת החשבונות של חברת שמירה אלמונית" מודיע השלט, בפועל יושבת שם בחורה ועונה לטלפונים ממסעדות שונות שרוצות לדעת למה החשבונית על חודש מרץ עוד לא הגיע, קוראים לה עינב או ליאת או משהו כזה, אני תמיד שוכח, כמו שאני תמיד שוכח לברר בת כמה היא אם היא סיימה שירות לאומי לפני חודש. אני נכנס בלי לדפוק ורואה אותה משקה את העציץ בפינה, אני ניגש אליה בלי לדבר, מצמיד אותה לקיר ומנשק אותה בכוח, דוחף את הלשון שלי לתוך פיה. היא מתנתקת ממני אחרי רגע ואומרת "תן לי לנעול את הדלת, מישהו ייכנס".

אני הולך אחריה כשהיא רצה אל הדלת ותופס אותה כשהיא נועלת אותה, אני תופס אותה ומכופף אותה בכוח על השולחן, מרים את החצאית שלה, מזיז את התחתונים ותוקע שתי אצבעות פנימה.
"אויייי" היא נאנחת "מה קורה לך היום ?"
סמאק, אני מצליף בישבן שלה. "תשתקי, היום את לא מדברת", היא נאנחת שוב ושותקת.
אני לא מבזבז זמן, פותח את הג'ינס ומוריד את התחתונים, נותן להם ליפול עם הג'ינס לרגליי, אני מוריד אחת מרצועות הגופיה שלה ומועך את השד הימני שלה, בכוח.

היא שוב נאנחת והייתה מתחילה להגיד משהו אם לא הייתי מושך לה את השיער בכוח אחורה "שקט !" אני אומר בתקיפות בלי להרים את הקול "זוכרת שרצית בכוח ? שאמרת שאני עדין מדי איתך ?" אני מניח את הזין שלי בכניסה לכוס שלה ומשפשף את הראש שלו בכוח בין השפתיים, להרטיב אותו. היא נאנחת כשהוא נוגע בדגדגן ואני נכנס אליה, בתנועה אחת ארוכה, ויוצא בכוח, ושוב נכנס ביוצא, בכוח. כל דחיפה מזעזעת את השולחן שלה ועפרונות וניירות נופלים לכל הכיוונים, אני תופס את שתי הידיים שלה ומסובב אותן מאחורי גבה, ויד אחת נשלחת לחזה הקטן שלה, תופסת פיטמה ומועכת אותה. נכנס ויוצא בתוכה, חזק והיא נאנחת ומתפתלת מתחתיי, בפעמים הקודמות נזהרתי איתה, פחדתי להכנס עד הסוף ולהכאיב לה, הפעם אני אפילו לא חושב על זה. היא עושה קול ואני מכה אותה שוב בישבן, בכוח. "את אוהבת שמזיינים אותך מאחורה, כלבה ? את אוהבת להזדיין ככה, לבושה ? כמו זונת רחוב ? זה מספיק חזק בשבילך ?" אני לוחש אליה ברוע, היא נאנחת במקום לענות ואחת מהידיים שאני מחזיק מאחורי הגב נועצת בי ציפורניים."את לא תוכלי לשבת כשנסיים" אני מבטיח לה ומגביר את התנועה שלי.

 
כל הכעס שלי, כל הבאסה, הגאווה הפגועה, האכזבה מהבוס. הכל נכנס אל תוך מכונת הזיון שהפכתי אליה, נכנס ומשמש חומר גלם לאש ולכוח שאני מנצל כשאני נכנס ויוצא ממנה בכוח שגורם לה להיאנק עם כל כניסה, אני מאבד את עצמי בתנועה ושוכח את הכל, מתרכז רק בלגמור, שוכח אפילו את הגוף שמתחתיי, שוכח מי היא ואיפה אנחנו, מתרכז רק בלגרום לעצמי הנאה. אני מתחיל לטפס על הגל האהוב ההוא והדחיפות שלי מקבלות טון של ייאוש, הן כל כך חזקות שמשהו בי פוחד להפיל את מסך המחשב שלה, פוחד שהשכנים שומעים, אבל הפחד הזה הוא רגעי והוא נעלם שנייה לאחר מכן כשאני גומר בתוכה בכוח ומרגיש את הזרע שלי ממלא אותה.

סוגר את הג'ינס ומלטף לה את הגב, דרך הגופייה אני מרגיש כמה שהיא מזיעה.
"ממש הייתי צריך את זה, אלוהים" אני אומר ומופתע בעצמי עד כמה הקול שלי רגוע.
"אני לא מסוגלת לדבר" היא אומרת לי, מנגבת זרע מבין רגליה עם חתיכת טישו ושותה מים מבקבוק מים מינרלים שנפל מהשולחן.
"מצטער אם הכאבתי לך" אני מתחיל אבל היא מפסיקה אותי "לא לא, היה מעולה, היה אדיר" היא מחייכת לעצמה.
"אני הולך לאכול המבורגר, את רוצה משהו ?" אני שואל אותה והיא משיבה בשלילה "צא, אני אנעל אחריך ואסדר פה קצת".

אני שומע אותה מתנשפת כשאני סוגר את הדלת ומדליק סיגריה בדרך למטה, המחסנאי פוגש אותי מתחת לבניין ושואל מה קרה. "שמעתי מהבנות שאתה עצבני" הוא אומר לי "עצבני ? אני ? לא, בכלל לא" אני עונה לו ונדהם לגלות שאני רציני.