מותר לעשן

כמו כל שנה, ביום ההולדת שלי (שחל היום לפי התאריך העברי) אני מבלה בהכנת רשימת הסליחות שלי. יש לי שבוע להספיק את כולן וחלק מהן לא נעימות אבל זה משהו שאני מוכרח לעשות, בשביל עצמי, אני חושב שזה מנהג אדיר ביהדות, לבלות שבוע בבקשת סליחה מחבריך ומכריך על חטאי השנה החולפת. עוד שנה תתחיל בקרוב ועם קצת מזל היא תתחיל כמו הקודמות, בלי רגשות רעים מהשנה הקודמת.

בקשת סליחה אמיתית היא דבר קשה לעשיה, יותר קשה משהוא נראה. בקשת סליחה אמיתית צריכה להכיל בתוכה את שלושת הרעיונות הבאים:

1. "אני מבין לחלוטין מה עשיתי ולמה זה פגע בך"

2. "אני מצטער בכנות על מה שעשיתי"

3. "אני אעשה כל מאמץ אפשרי כדי שזה לא יקרה שוב"

סליחה שלא כוללת את שלושתם אינה סליחה רצינית או אמיתית.

קשה מאוד גם לסלוח, אני לדוגמא, בנאדם לא סלחן במיוחד, קל לי מאוד לעבור על דברים לסדר היום, להתעלם מקטנות פה ושם ואפילו להפסיק לכעוס באופן פעיל, אבל לסלוח באמת, סליחה שאחריה אפשר לשכוח, קשה לי מאוד.

למזלי, לא כולם כמוני ואני מוקף בסביבה סלחנית ומבינה רוב הזמן. ועתה אבקש ממנה סליחה.

כמו כל שנה, גם השנה הזאת רשימת הסליחות שלי מורכבת בעיקר מאנשים שפרקתי עליהם בלי סיבה כעסים. המזג החם שלי, שאני מנסה כל כך להלחם בו, מצליח לנצח בחלק מהקרבות. הפסקתי להתבאס מזה, זה אנושי לכעוס, מה שחשוב זה שאת הקרבות החשובים נגדו אני מנצח.
ושוב, כמו בכל שנה, אני מצטער על עשרות האנשים הקטנים שזכו להינות מעוקץ לשוני וממזגי החם ולעולם לא אוכל לבקש מהם סליחה, אני לא חושב שלא הגיע להם, אבל אני חושב שלפעמים התגובות שלי לרוע אנושי קטנוני חריפות מדי.

על צעקות שצעקתי, הערות מרושעות שסיננתי, דיבור תקיף מדי, הנטייה שלי להסביר לאנשים שמקטינים ראש כאילו הם אוטיסטים, סליחה.

ההבטחה העיקרית שלי לשנה החדשה היא להפסיק לקבוע פגישות כפולות, לפעמים אני רוצה לוודא שאני אעשה את הדבר הכי מעניין וקשה לי להחליט מה מתחשק לי ואני קובע עם שני אנשים (ולפעמים שלושה) לאותו יום ואותה שעה ומבטל את מה שלא מתחשק לי באיחור. זה מנהג מחורבן שמזמן הייתי צריך להפסיק והשנה הוא ייגמר. אני מבטיח.

לעתים אני אומר דברים שהם לא לחלוטין האמת העובדתית הקרה, לפעמים זה בקטנה, כמו להגיד "אחרי 10 דקות" כשבמציאות עברו שעה וחצי, או להגיד "יש לה חזה אדיר" כשבעצם הוא סתם חזה נחמד, לפעמים זה מקבל ביטוי קצת יותר נרחב. אני בעצמי לא תופס קיצורים כאלה כשקרים ורק בזמן האחרון הבנתי שחלק ממכם כן. גם זה ייפסק השנה.
לכל החברים הנהדרים שלי שסבלו מההרגלים הללו וסלחו לי כי לא היה שווה להם לריב על זה, אני אוהב את כולכם, הסבל שלכם מהחרא הזה ייגמר השנה.

על הברזות שהברזתי, שיחות שלא החזרתי והגזמות שהגזמתי, סליחה.

שני החברים שנסעתי איתם לאמסטרדם לא סיפרו להורים שלהם לאן הם נוסעים, שניהם נתנו בתור יעד עיר אחרת באירופה. כשאני סיפרתי להורים שלי שאני נוסע לאמסטרדם אמא שלי הגיבה ב"אבל רק חשיש וקנביס, טוב חמוד ?" ואבא שלי הכריח אותי להבטיח שלא אנסה להבריח שום דבר לארץ ושאבדוק שלוש פעמים נפרדות שלא שכחתי כלום בכיסים כשאני עולה למטוס. שום דבר מזה לא נראה לי מוזר או מיוחד, התרגלתי.

היינו בדרך ללידספלן, אני ושני החברים, כשדיברתי עם אמא מהפלאפון של אחד מהם.
"מה אתה עושה חמוד ?" היא שאלה וכשעניתי "מה נראה לך ? אני מסומם מהתחת" שניהם הסתכלו עליי בתדהמה. ברגעים כאלה אני מעריך באמת כמה טוב היה לי לגדול בסביבה כל כך תומכת ומבינה.

כשאמא ביקשה שאעשן רק חשיש ומקנביס אמרתי לה שאני רוצה לעשות פיטריות והיא חשבה על זה רגע ואמרה "תבטיח לי שלא תקנה שום דבר מאנשים ברחוב ואני אהיה רגועה". זהו שקר שקוף וחמוד, שנינו יודעים שהיא לא תהיה רגועה כל שנייה שבה אני לא בארץ ושהסמים לא קשורים לזה. ובכל זאת, רק שלושה ימים אחרי הנחיתה טרחתי להתקשר אליה להגיד לה שאני בסדר.

אני עושה את זה לפעמים, לא מתייחס מספיק לבקשות שנראות לי מטופשות או סובלות דיחוי. אני לא אוהב את זה ועובד על לשנות את זה.

על זלזול בבקשות שנראות לי טפשיות, דחיות של דברים שהיו דחופים אבל לא לי, על חוסר תשומת לב לרגשות הזולת, סליחה.

השנה הזאת תהיה שנה חשובה מאוד בעבודה הנוכחית שלי, לצד הטבות מפליגות והנחות לא קטנות קיבלתי על עצמי תפקיד חדש ואחראי, קצת שלא בצדק.
אני לא תמיד עובד כמו שצריך, אני מבלה המון מהזמן שלי בבלוג, בתכנות שטויות שלי, במסנג'ר ובוויקיפדיה. מתוך כל תשע שעות אני עובד בערך בחצי מהזמן, אבל אני עובד מספיק טוב כדי שזה לא יהיה נראה לעין. תמיד ידעתי למכור את עצמי וגם הבוסים שלי משוכנעים שאני אחת מהבחירות המצויינות שלהם לצוות. תמיד ידעתי לתמרן מערכות ארגוניות לטובתי, פוליטיקה בין-משרדית ושכנוע של הממונים עליי באים לי בקלות, לא פעם ולא פעמיים בעבודה הנוכחית ובעבודות עבר נקראתי למשרד בכוונה לנזוף בי ויצאתי ממנו עם מחמאות באמתחתי.

ויותר ויותר אני מרגיש שעשיתי עוול אמיתי לכל מערכת שעבדתי בה.
השנה זה נגמר, פחות פוסטים, פחות מסנג'ר, יותר עבודה רצינית והחזר אמיתי של המשכורת היפה שלי.

על ערבובים שערבבתי את המערכת, מטלות לא נעימות שהתחמקתי מהן ועל בלאגנים מזוייפים שיצרתי כדי להשיג את שלי, סליחה.

אני אוהב את עצמי, אוהב את עצמי מאוד. אני חושב שאני יפה, חכם מאוד, רהוט וקולח, אני משוכנע לחלוטין ביכולתי לשכנע כל אדם לקנות כמעט כל מוצר בהינתן תנאים בסיסיים מתאימים, אני משוכנע לחלוטין שבהינתן מספיק זמן אני מסוגל להכניס כל בחורה למיטה וזה רק עניין של כמה אני מושקע רגשית,  אני אוהב מאוד את הכתיבה שלי ואוהב כל אחד ואחד מהפוסטים שלי, גם כאלה שאנשים אחרים שנאו. אני אוהב את העובדה שאני בדיוק בגובה של הגבר הישראלי הממוצע. אני אוהב את העובדה שאני רזה ואני אוהב את השרירים החדשים שהחודשים האחרונים של האימונים גידלו לי. אני אוהב כל דבר שקשור בי, אז לפעמים אני יהיר, לפעמים אני שחצן, אני מצטער אם זה מפריע למישהו, סליחה, כזה אני ואני לא יכול להילחם בזה. הבלוג הזה הוא בשבילי ושלי ולהסתיר את זה או להתכחש לאהבה האדירה שלי לעצמי כשאני מבטיח שאני אכתוב רק אמת פשוט לא עובד, היהירות הזאת היא חלק מהאמת שלי.

ולפעמים אני מגזים, לא פעם ולא פעמיים וגם לא עשר, על הפעמים הללו, אני מבקש ממכם, קוראיי, סליחה.

תאמינו או לא, אני אוהב את כולכם. תהיו סבלניים איתי, זה משתלם בסופו של דבר.

על שחצנות שלא במקומה המדוייק, יוהרה מוגזמת ואמירות מתנשאות, סליחה.

ועוד סליחה קטנה אבקש מכל קוראיי.
בגלל שטויות שאבא שלי עשה במע"מ אמא שלי עמדה לדין ונשפטה לכמה אלפי שעות שירות, אותם היא מנסה לעשות במקביל לעבודתה הקשה בלי שמישהו מחוץ למשפחה יידע.
סבתא שלי הייתה חולה מאוד ולכמה שבועות חשבנו שהיא לא תחגוג את יום ההולדת הבא שלה. האישה הזאת גידלה אותי מגיל אפס ואין לי מושג מה יקרה לי כשהיא תמות.
הלב שלי נשבר פעמיים בחצי השנה האחרונה. שתי בחורות שהכרתי דרך ישראבלוג.
אני נמצא בהליכים משפטיים נגד חבר טוב שהיה לי כמו אח.
הלכתי מכות פעם אחת לפחות בחצי השנה האחרונה.

על פוסטים שנכתבו ונגנזו מכל מיני סיבות, על טיוטות שאני לא מצליח להביא את עצמי לסיים, על דברים שאני מרגיש שהייתי צריך לספר לכם ולא ספרתי.

סליחה.