מותר לעשן

מקריאה קצת מעמיקה בתנ"כ, ברור לנו לחלוטין שאדם הראשון היה פולני. זאת משום שהוא העדיף לעשות מה שאשתו אומרת ולא מה שאלוהים אומר לו. למעשה, בתרבות הפולנית החטא הקדמון לא נחשב ממש לחטא, סיפור הבריאה הפולני מספר על אדם שהסתובב לו בגן כשהוא מחפש רדיו שמשדר רשת א' כשלפתע אשתו הגיעה והתחילה לנדנד לו "תאכל את התפוח, נו, אז למה אתה לא אוכל ? קטפתי במיוחד בשבילך, זה טוב לעיכול שלך, אם אמא שלך הייתה מביאה לך תפוח היית אוכל, אבל כשאני מביאה לך תפוח ??? לאאא, זה כבר לא טוב לך, אין לך משרתים בגן-עדן הזה ובטח שלא טבחית, אז אני מציע לך לאכול מה שנותנים לך או שלא תאכל בכלל..." ואדם (לאחר שנתן לזה להימשך 30-40 דקות, שלא תחשוב שהוא נכנע מהר) עשה מה שכל פולני טוב עושה ואכל את התפוח. נו שוין, מה כבר יקרה ? האישה מבקשת.

מסורת ארוכת שנים זו נמשכת עד היום ולכן הפולנים הם כאלה בעלים טובים, אותי חינכו מגיל קטן מאוד שכשפולני מתחתן הוא קונה לעצמו זוג תחתונים יפים כי אם הוא יתגרש התחתונים האלה הם הדבר היחיד שהוא ייקח איתו.

"אין לך סיכוי נגדי" היא אומרת לי כשהיא מטפסת לשבת עליי ומורידה את התחתונים שלה מתחת לחצאית. "אין לי סיכוי נגדך" אני מסכים איתה ועוזר לה להוריד לי את המכנסיים. אני יושב על הספה האדומה שלי ועד לפני שתי דקות ניסיתי לראות טלוויזיה. "אתה צריך להעריץ אותי" היא אומרת כשהיא ממקמת את עצמה היכן שרצתה להיות "אני באמת מעריץ אותך" אני עונה לה ומנשק. "לא, אתה לא" היא מפסיקה אותי "החבר האחרון שלי העריץ אותי, הוא הרגיש שאני הדבר הכי טוב שקרה לו בחיים, אתה לא מעריץ אותי" היא זזה קצת אחורה, מחוץ לטווח הנשיקה "אני מעריץ אותך אבל בואי לא נגזים" אני אומר לה "קרו לי הרבה דברים טובים בחיים, הדאבל של הפועל נגיד, זה דבר די אדיר. וגם העיפו את סנג'איה מאמריקן איידול" אני מחייך אליה. "די" היא מכרכמת פנים "זה לא מצחיק, אני רוצה שתעריץ אותי" פתאום השיחה הזאת נהיית לי מגעילה "טוב, אני אפתח מועדון מעריצים ואפרסם במעריב לנוער שאנשים יתכתבו איתי עלייך" אני אומר לה ומוריד אותה ממני. עכשיו היא עצבנית. היא נורא חמודה כשהיא עצבנית אבל אני מתאפק ולא מנסה לצחוק איתה. במקום זה אני רואה בנות גילמור ונותן לה להרגע לבד.

אני פולני ככה-ככה במובן הזה. מצד אחד אני מאוד נוח עם זוגתי (כשיש) ונותן לה להחליט 90% מההחלטות, כולל מה אני אלבש ולאן אני אלך, ואני עושה את זה ברצון רב (זה לא שאני לא אוהב להתווכח, להציק ולקנטר, אני פשוט מתווכח ומציק ביודעי שאני עומד להסכים) מצד שני, יש לי אישיות חזקה ודומיננטית ובטחון עצמי של גדוד שייטת, וזה גורם בעיות לפעמים. במיוחד עם נשים עם בטחון עצמי מהסוג הלא נכון.

מנהגי מקדם לסמן שני סוגים של בטחון עצמי גבוה. יש את הסוג ה"גמיש", כמו שלי. שהוא גדול ועצום ועשוי מסגסוגת פלסטית, כשהוא מקבל מכה הוא נרעד לפעמים, אבל הסיכוי לשבור אותו נמוך עד אפסי. הסוג השני הוא הסוג ה"שביר", שלמרות היותו גדול ועצום הוא בנוי כולו מקרמיקה, ועשוי להישבר ממש בקלות. תלמידת פסיכולוגיה סיפרה לי פעם שמה שאני קורא לו הסוג ה"שביר" הוא לא באמת בטחון עצמי גבוה אלא בטחון עצמי נמוך שמוסתר במומחיות, מבחינתי זה היינו הך. דעתי היא שדברים שבירים לא צריך לבנות לגובה.

אין לי שום בעיה עם נשים חזקות, להיפך, אני מעדיף לידי אישה חזקה ובטוחה בעצמה. מישהי שלא תיקח את מה שאני אומר כמובן מאליו, מישהי שתדע להעמיד אותי במקום ותדע להגיד לי כשאני מדבר שטויות ותדע להשתיק אותי כשהגיע הזמן שאשתוק קצת. אני מעדיף לידי אישה חזקה ובטוחה בעצמה, אבל לא אישה שתנסה  להיות חזקה על חשבוני.

אנחנו יושבים עם שתי חברות שלה בלה גופרה, מוצ"ש בערב. אני עובד על 100% תפוקה של קסם ושנינות, הן שתיהן קהל מצויין ואני מרגיש שהן מחבבות אותי. קצת מפריע בכל זאת שכל פעם שעובר גבר נאה הבחורה שאיתי זורקת משפטים כמו "יא, איזה כוסון" או "בכיף הייתי עושה אותו", אחרי הפעם השלישית או הרביעית החברות שלה התחילו להסתכל עליי מוזר, זה לא מפריע לי כ"כ ברמה האישית, אבל זה גם לא ממש מנומס. "מאמי" אני אומר לה בעדינות "אולי לפחות תתאמצי ללחוש להם ואני אוכל להעמיד פנים שאני לא שומע ?" היא עושה פרצוף של ילדה שנזפו בה, היא שונאת שאני מעיר לה "מה כבר אמרתי ?" היא רוטנת. אני מסביר ואחרי שהיא מבינה היא גם מצטערת ומבקשת סליחה. אני שואל אותה למה היא עשתה את זה מלכתחילה והיא מתעצבנת עליי שוב. בנקודה הזאת אני מוותר על הוויכוח בפולניות טיפוסית. "בסדר מאמי, די, בואי לא נריב על שטויות כאלה".

בדיעבד, זאת הייתה טעות. הדבר הספציפי הזה אומנם לא חזר, אבל חזרו דברים דומים לו, או קרובים אליו.

הבטחון העצמי שלי נותן לי חסינות נגד רוב המשחקים שאנשים משחקים איתי וברוב המקרים אני אפילו לא מרגיש צורך לריב או להתווכח, אני מהנהן בשתיקה ונותן לדברים לצאת מהאוזן, מילים עושות עליי מעט מאוד רושם, מילים הם בסה"כ אוויר שיוצא מהפה, לא יותר מזה. אבל אפילו עליי דברים כאלה משפיעים בסוף אחרי כמה זמן. ואני נעלב. לא מהמילים עצמן, אני נעלב מזה שהיא מנסה לכרסם לי את הבטחון העצמי שלי. זאת לא התנהגות. 

וזה גם נגמר.

רבנו ריב אחד אחרון.

עשינו סקס אחד אחרון.

רבנו עוד ריב קטנטן

ואז אמרתי לה שלום אחרון.

לא סתם שלום, שלום עם בטחון.