יושבים על הגג, אמצע הלילה. מחר עבודה אבל לא אכפת לי. הוא עם הבירות שהוא הביא איתו, אני עם הגרסא שלי לעניין. יושבים ושותקים, מביטים בשורת האורות הזוהרים שתליתי על הפרגולה על הגג.
"אני לא מרגיש טוב" הוא אומר לי "אני לא מרגיש נכון".
אני שותק ומשעין את הראש אחורה על המשענת. הוא לוקח עוד שלוק.
"אני חולה" הוא אומר. "איך קוראים למחלה הזאת, כשאתה מדמיין שאתה רואה ברחוב אנשים שאתה מכיר אבל הם בעצם אנשים אחרים שאתה לא מכיר ?"
"קוראים לה בדידות" אני עונה לו.
"אז אני חולה בזה".
אני מושיט יד ללטף לו את הראש, בדרך כלל הוא לא מרשה, אבל הפעם זה בסדר.