משפט כ"כ נכון ^^.
עשו לי חשק לעדכן חח, אז הנה אני... מעדכן!
עידכונים... עידכונים...
אז אני עומד לסיים י"ג, נשאר לי רק פרוייקט גמר שיושב לי על הצוואר כמו עלוקה ויש סיכוי רב שאהיה תוכניתן, כמו שרציתי במקור.
שזה טוב, אם אני רק אצליח לסיים עם הפרוייקט הארור הזה.
*כאן מתחיל קטע חופר פוליטית*
העולם ממשיך להיות אותו עולם, והתקשורת בארץ מעצבנת אותי בכל פעם שהיא מנסה להוציא אותנו אשמים בכל דבר שהתקשורת ושאר העולם מנסים.
אני באמת צריך בשישי לראות כתבה על עד כמה המצב בעזה קשה מאז שסגרו את המחסומים?
אתם באמת רוצים לחזור למצב שהיה לכם לפני 3-4 שנים שבו כל יום שני היה פיגוע?
למה אתם לא אומרים כלום על תושבי הדרום? כי זה נעשה כבר סוג של "מיינסטרים"?
ותסלח לי משפחתו של גלעד שליט, שבאמת אני לא יכול אפילו להתחיל לדמיין את התחושה הנוראה הזאת של אי ודאות, אבל מה באמת נותנת הפרסומת הזאת של "זמן גלעד"? אני חושב שזה לא נותן כלום, אני לא מקבל החלטות, ועולם לא פועל עפ"י החוקים של "הסוד" זה שאני אחשוב עליו לא יחזיר אותו הביתה, מעשים כן.
(ברור שאני רוצה שיחזור בשלום, כמו כל אדם אחר במדינה הזאת, אבל הפרסומת הזאת מעצבנת אותי משום מה... וגם אנשים שאומרים שבגלל זה לא צריך לשלוח ילדים לצבא.)
*כאן מסתיים קטע חופר פוליטית*
סוגשל שכתוב לשיר "ואיך שלא" של מוש בן ארי:
ואיך שלא אפנה לראות
תמיד מסביב רק הרוגים ומלחמות
כדורים עפים מעבר לראשים
והם כולם בפחד מצטופפים
והלב כבר חסר אמונה
שאי פעם תהיה פה רגיעה
חיים עולים
פתאום מתים
דממת המוות בחורשת הקברים
ובימים, ובלילות
רק רימונים ומרגמות
וזרם דם קולח
ותפילות לאל שלא נענות
שקט עכשיו
אבל יגון על מוות בעליו
אל הגבעה הכי גבוהה
בכדי לראות - את הסוף
אך התמונה - לא משתנה.
מילים מילים ואת משמעותן
יבואו דמעות וישטפו אותן
אבל אני כבר משתגע
מחכה שיבוא שלום
וחייל בשבי, החייל המאה
כנראה שאמשיך לחלום
חיים עולים
פתאום מתים
דממת המוות בחורשת הקברים
ואיך שלא אפנה לראות
תמיד יהיו רק הרס וחורבנות.
כתבתי לפני כמה חודשים, אני יודע שמעפן, אבל אין מה לעשות חח.
כי בסוף יהיה בסדר, :).
עד פה פוסט חסר פואנטה או עניין...
עד לפוסט הבא...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
