הכל נאמר ונעשה אין דבר שתעשה ולא עשה מישהו לפניך

משפט מסימפסונס, לא מקור מרשים במיוחד אבל... אני אהבתי!

התחלתי לקרוא את הספר "59 Seconds: Think a Little, Change a Lot" לאחרונה,

אחד הדברים שמציינים שם זה שכתיבה אמורה לעזור לך להרגיש טוב יותר... החלטתי לנסות.

היתרון בלנטוש בלוג זה שאף אחד לא חוזר אליו יותר וככה אתה יכול להרגיש חופשי לכתוב דברים,

אז זה יהיה פיילוט ונראה עד כמה זה מטיב עימי :).

אני מתחיל להאמין שמשהו לא בסדר איתי...

אולי זה בעצם לגיטימי לא להרגיש כלום? ואולי אני בעצם א-מיני?

פעם אחר פעם אני מגלה שזה בעייתי שאני מסרב בתוקף להשתמש בעולם המושגים הקונבציונלי.

אני צריך להבין פעם אחת ולתמיד מה זה השטות הזאת של "כשתרגיש את זה אתה תדע",

מה לעזאזל? איך אני אמור לדעת אם אף פעם לא הרגשתי את זה?!

זה פשוט לא הגיוני, לא יותר פשוט לנסות ולהגיע למסקנות בעקבות הניסיון?

באמת שכל העניין הזה כבר מעייף אותי, הדרך היחידה להצליח לתקשר עם אנשים זה להשתמש בעולם מושגים שלהם, זה פשוט נורא.

זה נכון שעם השנים הגעתי למצב שאני דיי מנותק מהכל ושאין הרבה דברים שיגיעו אלי... לדעתי עדיף פשוט לזרום.

באמת שהכל היה הרבה יותר פשוט בעולם אם אף אחד לא היה לוקח ללב ואם אנשים היו מסתפקים בסתם להנות ולא לנתח דברים עד המוות!

אבל כשדברים חוזרים על עצמם פעם אחר פעם אתה מתחיל לחשוב שאולי משהו לא בסדר איתך בעצם, ומה יהיה איתך בסוף?

זה מתחיל להדאיג ואני לא אוהב לדאוג כי אני לא באמת מתכנן לשנות כלום ואם אתה לא מתכנן לשנות כלום אז אין לך טעם לדאוג,

כי זה בעצם לא יוביל אותך לשום מקום.

אין לי ממש משהו להרחיב בנושא, סתם רציתי לכתוב את זה איפשהו והגעתי למסקנה שאני אכתוב את זה פה.

אני לא בטוח שכשדברים נכתבים הם מנוסחים בצורה טובה יותר מדיבור, אני גרוע בשניהם.

נקווה שהעתיד יביא איתו זמנים טובים יותר :).

עד לפעם הבאה, כשיהיה זמן או כשיהיה עניין אחר שיתסכל אותי מאוד...