"אני מסתכל על אדמה

מריח אותה

אני נושם אותה

והיא מקבלת אותי בחום ואהבה"

כך כותב שחר איש העיזים

אדמה... נכתבו עליה אלפי שירים אגדות וסיפורים.

ממתי הפכנו את האדמה למשהו רומנטי?

ואיך זה ששכחתי שהאדמה היא גם מקור הפרנסה של חקלאים המעבדים אותה.

חקלאי - זוכרים מה זה?

זה עם החולצה המשובצת, מגפי גומי בגובה הבירכיים וכובע טמבל.

זה ששעות השינה שלו הם לפי העונה.

זה שמחכה לגשם בשביל החקלאות, ולא בשביל שישטוף לו את האוטו כי מכונת השטיפה בתחנת הדלק התקלקלה. 

עבודת האדמה - מקצוע הכי קדום ( כמעט כמו זונה) שאיבד מן הזוהר שלו במשך השנים.

הרי אנו חיים לפי הזוהר -לא?

אם אתה רופא, עו"ד או פרופסר - אתה הצלחת על פני האדמה.

אם אתה חקלאי....אתה..אתה עוף מוזר!

פתאום אני קולטת שאסור שהחקלאות תהיה עוד מקצוע לא נצרך שיעלם מעל פני האדמה שלנו.

אנחנו יכולים להסתדר בלי סנדלר,אופה או קצב..

אבל חקלאי - מי ידאג לאדמות שלנו?, מי ידאג שלא כל פיסה ירוקה ופריה תהפוך לקניון או למבנה מפלצתי רב קומות.

אני לא יודעת כמה אנחנו יכולים לשנות - אולי רק קצת את הגישה.

 כמו ששחר מבקש:

רק ללטף את העגבניה

לנשק את המלפפון.

לי אין בעיה עם זה - ולכם?