מה שהכי מטריף לי את הדעת,מעצבן אותי אבל גורם לי להתאבן ולסתום את הפה על גבול האילמות - הם אנשים צועקים/צורחים!!

היום מישהי צרחה עליי

מה זה צרחה...

ואני, אני לא נשארתי חייבת...- שתקתי כמו פוסטמה וספגתי את כל הצרחות.

במילא קפצה עליי האילמות- לא נותר לי אלא להסתכל עליה.

והיא...מכוערת!!!!

איך שצעקות מעוותות את הפנים... (מהיום אני אשקול פעמיים לפני שאני צורחת!), מכערות אותן -מפחיד!

מדובר באישה יפה, נאה ומטופחת בסביבות גיל ה-40 - נראית טוב, חוץ מהישבנים שלה,שמתחילים מאמצע הגב!

(היא עיצבנה אותי - קשה לי לתת לה מחמאות)

 זה בערך היה כך:

היא נכנסה בעצבנות למשרד, הניחה בפראות מסמך על השולחן ( אני לא אכתוב על מה הצרחות, זה נושא רגיש השייך לעבודה- עימכם הסליחה), היא הרעידה לי את  המסך היפה שלי  !!

הצרחות שלה חשפו שיניים יפות ,לבנות וישרות אבל מוכתמות באודם!,רציתי לסמן לה עם אצבע שתנקה את השיניים - ועם כל הצרחות שלה, אני מרותקת לכתם האודם!!

יש לה גם שן מכוערת מכסף באחת השיניים הפנימיות.

ואם הייתי מתאמצת עוד טיפה - הייתי יכולה לתאר לכם את העינבל שלה!

במשך כל הצעקות - הידיים התנופפו לכל עבר במין ריקוד אינדיאני מופרע.

מה אני אגיד לכם - מראה מפחיד,קשה ומעורר אימה!

כמו שהיא באה, ככה היא יצאה - בהפגנתיות, ברעש, שאני אבין שהמילה האחרונה היא שלה. ( כאילו שהוצאתי איזו הברה..)

כשהיא יצאה, נשארתי עוד המומה, הרגשתי את הגוף נוקשה. כפות הידיים,בלי ששמתי לב בכלל, היו מאוגרפות כל כך חזק שהציפורניים השאירו סימנים בכפות הידיים.

תחושה רעה.

נשמתי עמוק, התחלתי להרגיש את הגוף משתחרר - ועם שחרור הגוף, השתחררו גם הדמעות..

איך שאני שונאת את זה...את חוסר השליטה בנוזלים שיש לי בעיין!

אלה דמעות של כעס ותיסכול על שלא עניתי לה, על שהיא הצליחה לערער לי את הביטחון, על שנתנה לי להרגיש  כמו חתול מרוח על הכביש (יצא לי חרוז!!)

כמה שעות מאוחר יותר היא התקשרה, התנצלה על ההתפרצות,על חוסר ההבנה והרבה בלבלבלה...

זה לא ניקה לגמרי את התחושה .

בשבילי היא תישאר מכוערת (מבפנים) עם שן מכסף מגעילה!!