קיבלתי מטליק-תהיו טובים ורגישים את שרביט הסנדויץ'.

אני אוהבת סנדוויצי'ם וכהוכחה וראיה עכוזיי השמנמנים.

הסנדויצ' הראשון שלי היה בגיל חצי שנה בערך עם ביצבוץ השן הראשונה - באותה תקופה לא שמעו על נשכנים או ג'ל להרגעת החניכיים, פשוט נתנו חתיכת לחם קשה להרגעת החניכיים ובמקרה שלי - לחם שלם! 

ואותה ילדה גדלה והתפתחה וטעם הלחם היה ערב לה, רק שהייתה בעיה קטנה ומאוד מאוד מציקה - לא אוכלים סנדויצי'ם בבית משפחת ו'!

אני זוכרת את ימי החופש הגדול, כל ילד היה יוצא עם ארוחת הצהריים שלו בתוך חצי כיכר לחם מרוקן מהלבן שלו- בסגנון של פיתה משודרגת.

איך שקינאתי באותם ילדים...הסנדוויץ הפשוט הזה שבתוכו קציצות אדומות ברוטב אדום של פעם.

אצלנו בבית החוקים היו נוקשים - צריך לשבת בשולחן ולאכול מסודר.

כמה שבכינו ומרדנו אני ואחותי הקטנה - זה לא עזר, ותמיד אמא שלי פטרה אותנו בתירוץ כועס של : "סנדוויץ' - זה אוכל של עניים".

רק בתקופה האחרונה יש בי את היכולת להבין את הראיה של אמא שלי, להבין אותה בלי כעס,בלי תסכול - פשוט להבין ולהתחיל ללמוד לקבל.

כמה אנרגיה ביזבזתי על כעס מיותר..חבל, ועכשיו קצת מאוחר.

אמא באה מממשפחה עניה, היא אחת מתוך עשרה ילדים - הרעב היה מנת חלקה.

האוכל שהיא גדלה עליו היה שמן זית ,זיתים שחורים ודג מלוח - הכל ארוז בלחם.

אבל כשהיינו ילדים לא הבנו את התיסכול שלה,רק רצינו לרוץ עם הסנדוויץ' כמו כולם, הרי האמהות של תמיר, דורית וחנה הסכימו להם ורק לנו לא!

אני זוכרת אותי ואת אחותי אביבית יושבות ואוכלות את הארוחה בשולחן חנוקות מדמעות, כי סה"כ רצינו סנדוויץ' כמו כולם, כי ידענו שאחר כך יגידו לנו עוד פעם שאנחנו משפחה שוויצרית..

אמא לא התגמשה אפילו לא פעם אחת, אבל אחרי כמה ימי חופש כשאני ואחותי במצב רוח מסונדווץ' היא הייתה מפתיעה אותנו ב"פריקסה"!!

פריקסה, מי שלא יודע, זה מן לחם מטוגן שבתוכו מכניסים סלטים,טונה,ביצה ואם יש מקום גם חמוצים וצ'פס.

איזו חגיגה הייתה באותו היום:

אחותי הקטנה הייתה אחראית להביא את הזיתים במלח- הייתה סלסלה גדולה מקש ובתוכם היו זיתים עם מלח גס, טעם מדהים יש להם.

ואני הייתי אחראית על המלפפונים - תפקיד נכבד!!, הייתי בוחרת את המלפפונים החמוצים הגדולים והקשים וחותכת אותם לעיגולים (אווץ')

עכשיו אני נזכרת...בבית לא היו שימורים, הכל מעשה בית - פתאום מתגעגעת לטעמים האלה.

כשהשולחן היה ערוך היינו מזמינים את חנה ,דורית ותמיר בהסכמה של האמא - אלה היו דקות יקרות של גאווה שהינה גם אנחנו אוכלים סנדוויצ' ולא סתם סנדווץ'.

אומנם אוכלים אותו סביב השולחן - אבל זה בכל זאת סנדוויץ..

אז יצא לי סנדוויץ' חמוץ,מתוק, מריר - וזה בסדר, הוא טעים לי.

מי שרוצה ביס מהסנדוויץ - מוזמן

הוא ממש מפגר

כזה טמבל

אני עצבנית עליו

ועוד יש לו חוצפה לתת לי אזהרה

הגענו לאיומים –אה?!

אם הוא ממשיך ככה – מחר על הבוקר אני מעיפה אותו

או שאני אקרא לטכנאי

כי סה"כ לא משליחים מחשב לעת זקנה

הוא רק מקורר,נגוע בכמה וירוסים

רק שאין לו את החיידק הטורף..

כי אם הוא ימות לי

יהיה לי עצוב עצוב