ממשיכה את הסיפור שלו :

29 ביולי 2006

מסירה ידנית

לכבוד

העלמה ענת

ממשרדי התמ"ת

הנדון: ירידת ערך במבנה(האדם)

ראשית כל אתנצל על אי הנעימות שנגרמה לצערי בעקבות  חוסר הבנה מצידכם ואי  רגישות מצידי.

השמאית אילנית אכן הגיעה לביקור כפי שהובטח לי , וכשהיא ביקשה לראות את הנזק שנגרם לי –לא היססתי פעמיים והפשלתי מכנסיים.

"אני המומה" – גמגמה קלות  והסמיקה עמוקות.

"את המומה?!, עוד קטיושה אחת והוא יהיה מוגדר בתור אבידה!"

"ומה בדיוק אתה רוצה שאני אעשה?!" היא צרחה לי באוזן בקול צורמני.

הכול אני צריך להסביר לעובדי המדינה האלה..."קחי פינצטה, סרט מדידה  ותעריכי את הנזק, הרי את מסכימה איתי שנגרם פה נזק, הוא בחרדה ולא עוזרים הליטופים שהיו מעודדים אותו בימים טובים".

השמאית יצאה מביתי כועסת לא לפני שהיא מילמלה לעצמה " עוד לא נתקלתי בדבר כזה"..מה שהעליב את נפשי עמוקות!!,כי גם אני לא נתקלתי בו שבועיים, והשבוע המצב החמיר ואני נאלץ להטיל את מימיי בישיבה.

אני לא יודע איך ניתן לאמוד את ירידת הערך הזו, או יותר נכון לומר צניחה , אבל אם זה ימשיך כך המין הנשי יגדיר אותי כ"טוטאלוס" !!

אני פונה אליכם  בבקשה לתקן את נזקי המלחמה.

את החור בתקרת הסלון , את הסדקים במבנה ואת העמוד התומך את הבית אני אתקן לבד,אתם רק תטפלו בעמוד האישי שלי,שבימים טרופים אלה הפך לאיטריה.

אני יודע שמשרדכם עסוק עד מעל הראש, אבל אל תשכחו אותי –אני איבדתי את הראש.

כפי שציינתי בשיחה הקודמת שלי איתך: אני לא דורש 72 בתולות ואפילו לא אחת , למי יש כוח להוריד את ה"ניילונים" עכשיו..

בסה"כ אני רוצה לחזור ולתפקד כמו בימים שלפני המלחמה- ולחזור ולעשות את "זה" לפחות פעם  בחצי שנה.

אני מוסר את המכתב הזה ידנית לכל הגורמים הנוגעים בדבר,בכדיי שאולי הפעם תיקחו את המקרה שלי ברצינות וגם בגלל שידיי פנויות בעקבות התקלה

לטיפולכם המהיר נודה (אני והוא)

שנדע ימים טובים יותר וקשים רק במקומות הנכונים.

בברכה

ארנב אדום

העתקים:

1.     מדור לחיפוש בולבולים – אם אין מדור כזה, מן הראוי שיוקם.

2.     מכון התקנים – במקום להתעסק רק עם יציקות וקושי של בטון, שיתייחסו לקושי שלי,או יותר נכון אי קושי.

3.     y-net          בכדי שכל הפגעים לא ישתקו, לא איכפת לי להיות מרים הדגל,ממילא אין לי מה להרים.