אני כל השבוע מתכננת לי את השבת הזו.

תוכנית גדולה הכנתי בשבילה.

הכנתי את הילדים והיקר, הסברתי להם בפרטי פרטים על התוכנית שלי.

הם קיבלו את זה יפה- יענו לא הבינו מה אני רוצה מהם.

והתוכנית היא:

השבת הזו אני פדלאה,בטטה, לא זזה!!

אני רק אפעיל מכונה, אקפל קצת כביסה, אמרוט  גבות וזהו כי:

השבת הזו אני פדלאה,בטטה, לא זזה!!

אולי אכין לצהרים משהו קל, אסדר את הארון של הבן הגדול – הוא כזה מבולגן.., אמרוט את השערה שגדלה לי בסנטר – איזה פחד..יש לי שערה קשה בסנטר, אני אפילו מלטפת אותה עכשיו

איי- היא דוקרת!

אני ממש מודאגת- מה זה אומר?,שעוד מעט גם לי תהיה מכונת גילוח?

השבוע יצא לי לבלות הרבה מול המראה.

אני חייכתי אליה

היא אליי

עשינו פרצופים מצחיקים אחת לשנייה – תשמעו..היא מצחיקה!

כשאני מול המראה- אני ביקורתית ונוקשה כלפיי, אני עורכת רשימת ליקויים:

יש לי קימטוט קטן ליד העין – רק כשאני צוחקת

הציצי כבר לא בגובה השמיים.

אני ידעת שבערך ,משהו באמצע – נמצאים המותניים.

עם כל זאת, הסתכלתי על עצמי טוב טוב – ואמרתי לעצמי בכנות, בענווה: מותק, את יפה!!

נא לקרוא את ההוראות בעיון לפני בקשת סליחה

1.     יש לקחת את בקשת הסליחה רק במקרים של כאב חד בלב , נדודי שינה וייסורי מצפון.

2.     יש ליטול את בקשת הסליחה עם כוס מלאה בכוונה אמתית.

3.     במקרים של תופעות לוואי כגון: בכי,פרפרים בבטן,יובש בגרון ,גמגום קל עד איבוד השפה  מומלץ לעבור לשפת הגוף: לחיצת יד,מבט חודר או חיבוק לפי הצורך או המקרה.

מינון:לפי הצורך

יש להתייעץ עם הכליות והלב לפני בקשת המחילה.

לפעמים אני רואה את זה כדיל:

קבלו במבצע "ניקיון יסודי של הנשמה" , בעלות של יממת צום .

או כ:

אסקיוזמי..אסקיוזמי..

לא לא – אסקיוזמי אתה

בתקופה הזו, יש לי תחושה שאנחנו הופכים לאנגלים מנומסים, מבקשים סליחה במינונים גבוהים מידי.

ידוע כבר שיום אחרי כיפור:

ימשיכו לחתוך אותי בכביש

אני אוציא אצבע משולשת (במחשבה)

בעל המכולת יגנוב אותך בכמה שקלים

שרים ימשיכו להשתעשע עם בנות ישראל

בעצם- שום דבר לא משתנה.

סליחה על הציניות,אבל הפכנו את הסליחה למשהו מכני, מילה השגורה בפינו,ולא תמיד היא באה ממקום של כוונה אמתית.

אני לא יודעת מה עובר עליי...כל שנה בתקופה הזו,אני חפוית ראש ועושה לי חשבון נפש עם עצמי, במי פגעתי,למי אני אשלח זר עם סליחה.

בזמן שאני כותבת את הפוסט, מתפתח בי אנטי שכזה – לא מבקשת סליחה , לא הייתי רעה – אולי קצת מכשפה אבל בהחלט לא רעה.

ואני כבר לא מבקשת סליחה על מה שאני – אני מה שאני.

אני מבקשת רק סליחה אחת – סליחה לעצמי.

סליחה לעצמי על שהייתי קשה אתי.

סליחה לעצמי על שלא אהבתי את עצמי מספיק.

סליחה לעצמי על שבסדר העדיפויות השארתי אותי אחרונה

יופי - אפשר לנשום לרווחה..

רשמית אנחנו בשנת תש..תשמש"הו , הצצתי בלוח השנה - מודה ובושה: שכחתי לרגע את השנה העברית. ( ביאסה אותי האות ז' בסוף...אני לא רוצה שנה קשה..)

אני מדפדפת בעיתונים, מדפדפת בדפי האינטרנט - קוראת את סיכומי הגמר של השנה שחלפה.

שנה לא משהו עברנו..

כאב, אבידות ,מלחמה

נשיא ושר - שדופקים לא רק את המדינה

גשש בלש - בפעולה

תרנגולות עם נזלת

ראש ממשלה -בתרדמת

אני מחפשת כתבות על השיגים, הצלחות - למה לא כותבים על זה?, למה לא מרוממים את הרוח לקראת השנה החדשה? לא היו דברים טובים?!

בטח שהיו! - כמו..כמו...:

1.

2. 

3.

4.

5.

אני רוצה להיפרד יפה מהשנה הקודמת - לזכור שהיה בה גם טוב בתחום המדיני, כלכלי,חברתי -ואני לא מוצאת,וזה מטריד אותי לאללה.

יומיים לפני החג, ערכתי לעצמי סיכום אישי של השנה שעברה.

ואת האמת - כמו המדינה,לא משהו..

היה טוב, בטח שהיה טוב!!- כמו כמו..

בפעם הבאה אני לא עורכת לעצמי סיכומי שנה במיון עם האופסי שלי - הוא שבר את היד השמאלית הפעם..

בזכותו,מתחזקת בי האמונה - שאין,אין צרופי מקרים!

איך אפשר להסביר את העובדה שהוא שובר לו אברים תמיד יום יומיים לפני ראש השנה?

אבל כל זה היה בשנה שעברה

ועכשיו שנה חדשה

דף חלק

ויהיה רק טוב

אתם עוד תראו!!

אני קוראת אותה ונזכרת בכל הדגים ז"ל שהתארחו אצלנו באמבטיה ערב לפני החג.

אני ואחותי בילינו שעות בחדר האמבטיה בהתבוננות באורחים הזמניים, לפני שאמא פרידה קרוגר תבוא עם המערוך ותדפוק להם מכה בראש!

שעות בילנו בחדר האמבטיה בהתבוננות .

אחותי הקטנה הייתה בהרבה יותר אמיצה ממני - ישר הייתה מכניסה יד ומלטפת אותם.

לי היה לוקח זמן, אבל בעזרתה ובתמיכתה ( היא פירגנה לי במילים כמו "יא מפגרת, פחדנית " ) העזתי גם להכניס יד ולהנות מהמגע הרך של של עור הדגים.

אחותי מאבדת עניין מהר מאוד ומוצאת לה שעשוע חדש - לתפוס להם בזנב ולעכב להם את השחיה.

כאן היו מתחילים השפריצים והבלאגן - אנחנו כבר רטובות ומסריחות מדגים.

אמא מהמטבח, צורחת עלינו לעזוב את הדגים בשקט! - מה, מה שקט?..היא שמעה אותם מתלוננים?!, וחוץ מזה עוד שעה היא תביא אותם למנוחת עולמים.

כשאמא שלי הייתה מגיעה לחדר האמבטיה, הבנו בבת אחת שזה הזמן להיפרד מהדגים - ובתחנונים על סף בכי ביקשנו ממנה שתיתן גם לנו אפשרות לתת לדגים מכה בראש.

היא לא מסכימה לנו - אבל מותר לנו לצפות בהוצאה להורג!

וזה היה הולך בערך ככה :

נבחר הקורבן

המערוך מונף

אין תפילה

אין בקשה אחרונה

אפילו לא כיסינו לדג את העניים

בום טראח נחיתה על הראש

היו כמה דגים עקשניים, שהיו מקפצים פתאום על השיש אחרי שקיבלו את המכה - זה היה מקפיץ אותנו בבהלה..

אחרי השלב הזה - מגיע שלב ההימורים: איזה דג הוא גבר גבר ויש לו הרבה ביצים.

לא משנה מי המנצח - כל הביצים נאספות לטיגון מהיר עם שמן ושום.

והביצים האלה טעימות!! - אופס.. 

אחחח, תקופה יפה - תודה לך אמזונה,על שהזכרת לי אותה.

ולכם - חברים יפים

שתהיו תמיד לראש ולא לזנב

שנה של בריאות, אהבה ושלום

אל תפסיקו לחלום

אני כותבת את הפוסט הזה עם נישנוש של מלפפון חמוץ במלח.

איפה הימים שהייתי מנשנשת לי מול המסך  קוביות שוקולד מתוקות ומרעישות..

לפני שעה אני וחברה חיסלנו קופסאת שימורים של מלפפונים וניהלנו דיון מעמיק בנושא.

מה עדיף - במלח או בחומץ?

אני מעדיפה במלח.

והיא בלי שום קשר לדיון, אמרה שהיא מעדיפה עם קצפת!

מפה - התגללה שיחה מצחיקה בטירוף.

אם לא הייתי ביישנית הייתי כותבת אותה! 

מזל שאף אחד לא היה בסביבה - כי אם היו רואים איך אכלנו את המלפפונים..

רק דבר אחד ביאס אותי לאללה- היא יודעת למצוץ מלפפון חמוץ יותר טוב ממני!

עכשיו יש לי צרבת

אני אקח מלפפון ירוק

או גזר

זה עוזר

אני פשוט מאוהבת!

אם הייתי מוצאת דרך לנשק את עצמי הבוקר - הייתי מעניקה לעצמי נשיקה מצלצלת.

והכל בגלל- מכנסיים!

בצד שמאל של הארון, מונח לו על הקולב מכנס שחור קטנטן ( עאלק קטנטן - הכל יחסי).

המכנס הזה לא ראה את אור ההלוגן ואת העור הרך שלי ( שומן זה דבר מאוד רך) מתקופת ההתנתקות.

בתור הזדהות - הוא החליט להתנתק ממני, ולא עזרו הכנסות הבטן ותחתוני הקנדום.

הבוקר שלפתי אותו מהארון - שיתאוורר קצת המסכן..

בנתיים שהבד שלו נושם - הכנסתי רגל מהססת .

יופי - הבד עומד בלחץ!

שני הרגליים היו בתוך, המכנס עבר את גובה הברכיים בלי היפרמות חוטים!- מחזה מרנין

הכנסתי את הבטן עד כמה שאני יכולה ( יענו הפסקתי לנשום) והופה המכנס פגש את המותניים.

עוד מאמץ קטן לפני שאני אכחיל - והריצ'רץ נסגר!!

 הייתי כל כך מבסוטית- רק לא הבנתי, איך אף אחד עוד לא החתים אותי על חוזה דוגמנות שמן.

את המכנס השלתי מעליי- אומנם אני מתה עליו אבל לא עד כדי למות ממנו.

אני והמכנס ניפגש שוב בועד שניים שלושה קילוגרם.

אחרי הפגישה עם המכנס, הייתה לי פגישה מרגשת עד דמעות - עם הגומות!!!

הפנים רזו טיפה - והחורים שיש לי בלחיים התחילו לבלוט.

אז אם תפגשו מישהי שלא מפסיקה לחייך,תדעו שזו אני - מאמנת את שרירי הגומות 

 היה לי יום חביב להפליא עד ש...

הקדמה: אני לא אשמה, אני לא אשמה..הוא נתקע בי, אם השלום יאחר עוד קצת- זה לא בגללי!!

עד ש...יונה ( אני חושבת שזו יונה- היו לה כנפיים ומקור) התנגשה לי בשימשה באמצע נסיעה.

זה היה מבהיל..

בשביל להרגיע אותכם - לא נראה לי שהיה לה ענף של זית בפה. 

זה הפוסט הראשון שקראתי הבוקר - הדבר הראשון שהוא עורר בי זה אי נוחות , ותחושה של : מה הוא מטיף לי על הבוקר ולמה הוא גורם לי לייסורי מצפון..

פתאום אני קולטת בבום כואב- כמה רדודה הפכתי להיות,רק ה- לי ,שלי ובשבילי - מעסיק אותי.

פעם ,ולא מזמן, היה בי את כח הלחימה,את הצורך להביע ,לזעוק, למחות ואם יש מקום גם לפעול בהתאם.

לאן כל זה נעלם..

המוח אטומטית שולף לי תשובה נוחה: את עייפה ממלחמות, את עייפה מכאב, את עייפה מהממשלה המאכזבת הזו..

עוד פעם: "את את את..."

הייתי צריכה את הניעור הזה,

לזכור, שכל עוד החיילים שלנו שבויים - המלחמה לא נגמרה.

לזכור, שיש לנו כח לשנות, אומנם אנחנו בורג קטן במערכת - אבל אנחנו יכולים להיות בורג משפיע ומציק.

לזכור את רון ארד שלנו טוב טוב- ושסרטים ובלונים כחולים,שאנחנו מפריחים באוויר כבר עשרים שנה - זה לא הספיק להחזרתו..

ההממשלה הסירה את המצור האוורי

ועכשיו הסירה את המצור הימי - זהו, קיפלו את הציוד ושכחו בשטח את "הציוד" הכי הכי יקר שלנו - את החיילים שלנו..

אני כואבת, ואין לי שמץ של מושג איך אפשר לשנות, אבל ישרא נתן לי במה ואני מתכוונת לנצל אותה ולא לשתוק.

שתקנו דיי, השתיקה שלנו היא אולי גזר דין מוות לחיילים.

אל תשתקו, תכתבו ,תכתבו תכתבו

ומי יודע..אולי בראש השנה הנוכחי נחגוג ביחד את שובם של החיילים.

ולך טליק - תזכיר לי פעם לתת לך נשיקה ולהגיד לך רק..תודה.

*סיפור היסטורי- אירע לפני יומיים. 

אחת עשרה וחצי בלילה, אני מותשת.

ישיבה לא מוצלחת, כיסחו את האמאמא שלי וגם אותי.

אני אשמה - לא נערכתי, חטפתי על הראש, והפעם בצדק.

אחרי הישיבה הרגשתי חמוץ בפנים,חצי מהדרך הבייתה מילמלתי לעצמי רק: מפגרת,סתומה..

כאב לי הגרון,התחשק לי להתבכיין - כמה רחמים עצמיים היו לי באותו הרגע, איפה נינט טייב שתקיא עליי עכשיו?

נסיעה של עשרים דקות נמשכה כנצח, בשביל להרגיז כל רמזורים היו אדומים .

בכל רמזור יצא לי לעצור במקביל למרסדס שחורה ומבריקה - ברכב ישב נער ערסי טיפוסי ושמע בקולי קולות מוזיקת טראנס מרעישה.

הנער הזה קיפץ וריקד לו עם הראש - הוא הרגיז אותי, כזה חוסר התחשבות..

מה..מה הוא שמח לו עכשיו?!

נראה לי שנעצתי בו עניים מטיפות, עיני מורה - כי הוא רק חייך והגביר את המוזיקה.

יש לו מזל שהרמזור התחלף - כי אז הייתי עוד נדבקת במצב רוח העליז שלו.

כל כך רציתי את הבית, התגעגתי ,לילדים, ליקר.

חיבוק אחד ממנו והדברים מקבלים פרופורציה. אני אפילו יודעת מה הוא יגיד לי: "את לוקחת על עצמך יותר מדיי ובלה בלה בלה, תורידי מעצמך דברים-ותתחילי עם הבגדים".

 שוב החנתי את הרכב צמוד לשכן, מחר גם השכן יתעצבן עליי...לא נורא נכריז על "שבוע העצבים על רמה".

יצאתי מהרכב, עם בטן מוכנסת פנימה, הוצאתי בזהירות ציץ אחרי ציץ מבלי לשרוט את הפיטמות - מזל שיש רק שניים

השתדלתי מאוד גם לא לשרוט לו את הרכב- לפחות שיגיד תודה השכן הזה!, איפה הוא ימצא שכנה מתחשבת כמוני?

רק נכנסתי הבייתה- מה אני אגיד לכם...באסה , באסה באסה..

בית מבולגן, כיור עמוס כלים - בדיוק כמו שהשארתי!

הכלים הכריעו אותי- התחלתי לבכות, הרגשתי כמו ילדה קטנה, עייפה ונזופה.

והיקר, שלפעמים אני ממש אוהבת אותו, אסף אותי אליו בחיבוק דוב עוטף , ואני בתמורה הרטבתי לו את החולצה בדמעות, ועימלנתי לו את צווארון החלוצה עם נזלת שקופה.  

הייתי כל כך עייפה, אני לא זוכרת מתיי הרגשתי ככה.

הדבר היחידי שהטריד אותי באותו הרגע, זה איך אני עולה את הארבע עשרה המדרגות בשביל להגיע למיטה.

ביקשתי מהיקר שירים אותי

הוא צחק...מבאס,לחינם ירדתי 5.200 ק"ג?!

ועוד דבר חשוב : כולם לפתוח יומנים, להחזיק עט, (מוקה,את יכולה להחזיק גיר ) ולרשום: ב- 16/9/2006 רמה חוגגת פה שנה!

אני שוקלת לעצב לי הזמנה בסגנון : רמה עב"ל ( לא קיצור של עאבלה) שטותניקית  מזמינה ..וכל הבלבלבלה

וואי איך שהזמן טס...

איך שהזמן טס... 

אני אף פעם לא הייתי טובה עם הלשון - הכוונה למקצוע.

כל פעם שהמורה הייתה אומרת "להוציא לשון" - היה לי רצון לשרבב את הלשון החוצה  ולעשות "נה נה נה" עם עינטוז מותניים.

גם בחשבון לא הייתי משהו (בלשון המעטה) - כל המספרים האלו..ולחפש את הנעלמים כל הזמן.

זה ממש לא אחראי מצד המורה- שישמור על הנעלמים, מה הוא נותן לי לחפש אותם כל הזמן?!

מילא נעלמים, את הקטע עם הרכבות אף פעם לא הצלחתי להבין:

"רכבת יוצאת במהירות של 150 קמ"ש ( מסוכן ולא אחראי) מתל אביב לירושלים.

באותה הזמן יוצאת משאית מכיוון נתיבות , אחרי השתטחות על קברו של בבא סאלי

תוך כמה זמן הם יתנגשו?"

בין הפותרים נכונה יוגרל פותר שלא ענה נכונה (כוורת)

הוא רוצה 1000 כניסות  - אני מהמרת שהוא יגיע היום ל 1010 ( בעזרתכם הנדיבה).

אם אני אהמר נכון אני אזכה ( בכאילו) בסוף שבוע על רמה.

אני רק קצת מודאגת ..

מה הכוונה?

סוף שבוע על רמה- יענו אני זו שמשלמת?

או או...לא לא , זה פושע מה שאני חושבת עכשיו!!

(אבא, שמת לב שהפוסט הזה לא פושע?, אפילו פעם אחת לא השתמשתי במילה זיין )

זהו -אני מוכנה!

1.שקיות אוכל-יש

2. מפיות נייר -יש

3. טונה,פסטרמה,קוטג' -יש

4. לחם טרי- אני אקנה מחר.

אני מתרגשת לא פחות מהם.

את הבן הקטן מטריד איזו מורה תהיה לו, ושרק המורה יעל הפוזלת לא תהיה כי צורחת המון, ועדיף שגם אדווה ,שהיא מדברת מצחיק עם ח' ו-ע' לא תהייה.

בראש השנה שעבר הוא התגלגל מצחוק כל פעם שהיא אמרה את המילה תפוחחח.

ומעכשיו הוא כבר מוטרד ומשגע אותי עם  הבחירות .

הבן הגדול שוחח כבר עם חצי כיתה, ומה שמטריד אותו עכשיו זה שהג'ינס שהוא אוהב יתייבש עד מחר.

בנים יקרים שלי,

אני מאחלת לכם שנה טובה והמון הצלחה.

וכמו שאני אומרת לכם תמיד- הכי חשוב לי שתהיו מאושרים,אח"כ הלימודים.

שתיצמדו לטוב

תיזהרו לי בכבישים

ואל תשכחו להתקשר אליי לעבודה- ישר כשאתם חוזרים!

בהצלחה לכולם