חיים קשים אה?

אני אספר בקצרה

היה לנו טיול לש כל השכבה לירושלים בלילב.. מ11 עד שמונה בבוקר (:

את הייתה פעם ראשונה שלי בירושלים..

אז ממש התרגשתי שם..

אף פעם לא הייתי במקום כזה..

קופות הצדקה שיש בכל פינה, המבנים, הכל.

שהייתי בירושלים הרגשתי כאילו אנחנו.. כל היהודים.. משפחה..

הרגשתי שכאן אני שייכת.

שאנחנו כולם אותו בן אדם

כשהגענו לכותל..

היה כל כך מדהים..

אני שמתי פתק

והתפללתי..

וישר התחלתי לבכות.

אני לא בכיתי בגלל הבקשות שלי או משהו.. בכיתי בגלל.. לא יודעת אפילו.

אני עמדתי בערך עשר מטר מהכותל.. הסתכלתי למעלה למטה, התמקדתי בנקודה אחת, ופשוט התחלתי להזיל דמעות.

היה כל כך רוחני.

כל פעם שהתחלתי ללכת משם.. לא יכולתי. הייתי חייבת להשאר שם. לא יכלתי לעזוב את המקום

אני הרגשתי, ואני רצינית, שאלוהים דיבר אליי... הרגשתי שהוא רצה שאני ארגיש שהוא שם.

היה מדהים.

הלכתי לגעת ולהתפלל בכותל איה ארבע פעמים.

ממש לא יכלתי ללכת.

הייתה חוויה מדהימה. ממש

אולי לכם שהייתם בכותל כבר כמה פעמים אתם לא מרגישים את ה כמוני, אבל.. אני ממש.. לא יכלתי לדבר.

חברה שלי ניסתה להגיד לי משהו ואני לא יכלתי להוציא קול מהגוף.. אני רק הזתי את השפתיים.

היה מדהים.