| 9/2006
 התעללות נפשית או הזיות?
אני מתחילה לגלות דפוסים הרסניים בקשר שלי ושל מר בחור, ואין לי מושג איך להתייחס אליהם, ואם מה שאני חושבת בכלל נכון. אני אנסה להסביר בצורה אובייקטיבית.
1. ההורמונים שלי לא כסדרם. לקחתי לפני כחודשיים פעמיים את הגלולה של בוקר אחר כך, אחרי שני קונדומים לא טובים. מחזור אחד הגיע כעבור שבועיים מהקודם, ומאז כבר 5 שבועות לא היה לי מחזור. הגיניקולוג אומר שזה בסדר, אבל אני מניחה שההורמונים שלי מסובבים לחלוטין.
2. ואם צריך עוד הוכחה הורמונלית, חזרתי לסבול מפצעים בפנים, אבל זה באמת רחמים עצמיים.
3. אני מרגישה תמיד שאני טועה. שאני לא בסדר. גם אם אני אומרת לו שהוא לא בסדר במשהו, זה נהיה "עוד פעם אני לא בסדר, מה חדש?". אני מרגישה שזו מעין דמוניזציה שלי, ואני לא חושבת שמגיע לי.
4. אתמול עברתי, לראשונה בחיי, שני התקפי קוצר נשימהשהמשאף שלי לא יכל להתגבר עליהם. זה היה מפחיד ולא נעים. מאחר והיום היה למר בחור מבחן, הוא לא בא לבקר אותי אתמול. היתה בי פינה קטנה שממש רצתה שהוא יבוא, כי הוא כבר סיים ללמוד, ולא מדובר בהרבה זמן וכולי, אבל לא אמרתי לו את זה ברצינות. גם היום אחרי המבחן הוא לא בא. חשבנו ללכת לסרט היום. כלומר, הצעתי, הוא כמובן לא רוצה, אבל הסכים. הוא אף פעם לא רוצה לצאת, למען האמת. ביקשתי ממנו שיחפש סרטים. לא יודעת למה. אם הייתי יודעת מה יצא מזה. הוא אומר לי שלושה סרטים שנראים לו. על מה הסרט הזה? אני לא יודע. למה אתה לא בודק? איך אפשר לבחור סרט בלי לדעת בערך על מה הוא? פה, כנראה, הייתי שטן, או משהו דומה. הוא נשמע עצבני ולא אמר לי בדיוק למה, אבל לזה אני רגילה. חיפשתי בעצמי, מצאתי עוד סרטים נחמדים, התקשרתי לומר לו, and all hell broke loose. עד עכשיו אני לא מבינה בדיוק מה אירע פה. אם הבנתי, הוא השקיע וחיפש ואני כאילו אומרת לו שהוא לא עשה את זה כמו שצריך. אבל זה באמת כזה נורא? אז אמרתי, מה קרה?
נהיה לי קשה עם ההתפרצויות האלו. יש בי חלק שמחפש קשר נורמלי, וחלק שעונה לו שאני לא נורמלית מלכתחילה, אז למה לי לחפש כשלון מראש? מצד שני, אולי בין נורמלי למה שיש עכשיו יש כמה דרגות אי נורמליות שיתאימו לי יותר.
נמאס לי להרגיש שאני לא בסדר, שאני צריכה ללכת על קצות האצבעות כדי למנוע התפרצות כזו או אחרת על משהו שלא עשיתי כמו שצריך. נמאס לי שהוא מרגיש רע בגלל דברים שהיו בעבר שלי, אותם אני מוכנה לספר כמעט לחלוטין ובפירוט, בעוד שהוא מאוד סגור לגבי כל מה שהוא עשה לפני. לא שאכפת לי במיוחד, אבל מעניין אותי בכל זאת, ונמאס לי ללחוץ בשביל לשמוע משהו.
אחת המריבות האחרונות שלנו, למשל, היתה בגלל בדיקת איידס. הוא אמר שהוא לא עושה. למה? כי אין לו. בדקת? לא. שכבת עם מישהי בלי קונדום? כן. אז איך אתה יודע? כי עבר זמן ואני בריא. כמעט נפרדנו בגלל זה. במקום, החזקתי אותו אצלי כמעט בכוח, ודיברנו על כל מיני דברים. הוא אמר שהשיחה הזו עזרה לו להרגיש טוב. אני שמחה, באמת, אבל יש גבול ליכולת שלי לתת.
אני מתחילה לראות דמיון לקשר הראשון והזוועתי שלי. אני חשה יותר ויותר מדוכאת, ומהדהד לי בראש משפט מטור של דנה ספקטור, שכשמישהי/ו במערכת יחסים לא טובה, הגוף מראה את זה גם אם הלב מתכחש. המשפט הזה עולה להכרתי בכל פעם שאני מסתכלת במראה, ורואה איך הפנים שלי עושים רגסיה לגיל ההתבגרות (וזה לא היה כזה נורא אז).
קשה לי להיות ככה. אני לא יודעת אם אני רוצה להיפרד ממנו או לא. חשבתי שמצאתי את האדם לחלוק איתו את חיי, אבל אולי אנחנו באמת שונים מדי. אלוהים יודע שניסיתי. דווקא מכיוון שהיתה לי התנהגות הרסנית כלפי קשרים אני יכולה לזהות אותה, והייתי סובלנית כלפיה ברמות שלא ידעתי שקיימות בי. אולי די?
| |
| כינוי:
lilah
בת: 42
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
