איזה מוח מעוות יש לנו.
כשאנחנו מרגישים דברים שונים מהרגיל, הכל אנחנו מפרשים לטובתנו.
ואני חושבת לעצמי... מילים.
לעיתים הן נאמרות אחרי כל כך הרבה מחשבה...
מחשבות כמו- האם להגיד עכשיו, או לחכות לעיתוי מתאים יותר?
או אולי עדיף בכלל לשנותא ת הנוסח.
ורגע, איזו תשובה אני אקבל על זה?
אולי זה לא מתאים לסיטואציה הקיימת... עדיף לחכות.
ובסופו של דבר, מה שאנו מוציאים מהפה, שונה בתכלית ממה שהתכוונו להגיד מלכתחילה.
אז מה הטעם?
חבל שאי אפשר פשוט להגיד הכל,
בלי לחשוב על מה מי מו.
בלי ל פ ח ד כל כך מההשלכות.
בלי שיבקרו אותך, בלי שיסתכלו עליך מוזר-
פשוט להגיד מה אתה מרגיש.
בלי מסננים...
מסיבות גיוס ויציאות בקצב מסחרר.
גיוס קל ונעים לכולם... לאלה שכבר בצבא, הצלחה בהכל..
ולאלה שיש להם עוד זמן- נצלו אותו בתבונה!