12 שנות לימוד כבר מאחורי, עכשיו אני עובדת, והגיוס שלי בנובמבר.
חברים מתגייסים לי מהר מדי, וקשרים ניתקים גם כשממש רוצים לשמור עליהם, אבל עם זאת אני יודעת שאי אפשר לקבל את הכל ועוד איך שרוצים.
אמ. זהו.
היה לי מלא לכתוב ופתאום אני לגמרי ריקה :S
אוף נו, המחשבות הורגות אותי.
והבעיה היא, שאף אחד לא יכול להבין אותי, כי גם אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי.
זה לא שרע לי, זה גם לא שטוב, זה פשוט מוזר ובאוויר.
ואנשים תמיד מופתעים וגורמים לי לחשוב אולי אני תמיד טועה, באופן עקבי.
אני רק צריכה לדעת שאני לא לבד בעניין הזה.
שלא רק אני חושבת על זה, וככה.
רק סימן, הכי קטן, שלא רק אני מרגישה שחסר פה משהו.
פעם היה לי פוסט שציין את כולן, מהיסודי. יש מה להוסיף לשם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-one of a million-