כנות בשלושה שקלים ותשעים
|
| 5/2008
"איזה סטודנט היית רוצה להיות?"
המשקיען?
המחפף?
הרדום?
הבליין?
החורש?
הטוב מכולם?
הבינוני אולי?
הכותב?
המצלם?
הפותר?
המקשיב?
המתווכח?
זה עם אלפי העטים, או שרק שניים מספיקים לך?
התחרותי או החברותי?
זה עם הקלסר, או זה עם האוגדנית?
זה עם התיק הקבוע או זה עם אלפי הצבעים?
המעשן או הבריא?
מרכז העניינים או אחד מבין כולם?
סטודנט של קפה הפוך, קפה שחור, או אולי בכלל דיאט ספרייט?
זה שגר במעונות, זה שגר עם שותפים, או זה שנוסע יום יום?
הסטודנט העובד או הסטודנט הלומד?
כי בינתיים, הדבר היחידי שאני סגורה עליו זה דיאט ספרייט ו-"סטודנט העובר את ממוצע השבעים".
אין לי סבלנות, והכל מסתכל אותי.
זה מפריע, זה מאוד מעצבן להיות עתודאי.
פשוט, אתה מעביר את 12 שנותיך בתיכון בתור הטוב מכולם, ואם לא הטוב מכולם- אז אחד הטובים, אחד המבריקים, אחד מאלה שלא מתאמצים ומצליחים.
ואז אתה מגיע לאוניברסיטה, ומגלה שהפכו לך סדרי עולם.. פה חיוך למורה לא יספיק, כי היא אפילו לא יודעת מי אתה. פה לא יכעסו עליך אם אתה מאחר, זו בעיה שלך ואחריות שלך להשלים את מה שפספסת. מותר לך להירדם, לצאת באמצע לסיגריה, ואולי לא לחזור בכלל, לא לגשת למבחנים- יש לך את האפשרות לעשות פשוט..כלום. כלום טהור.
פה, זה רק אתה, הרצון שלך להתקדם והמשמעת העצמית שלך. והתוצאות של מעשיך.
זה מעייף עד כדי כך, שאין לי כבר כוחות לשום דבר אחר. התשה נפשית, זה מה שהולך פה.
ואין לי למי לספר את זה, ואין לי עם מי לדון על זה, כי כל החברים הקרובים שלי בצבא ואצלם הכל שונה לחלוטין, ובין העתודאים נדמה לי שאני היחידה שמרגישה ככה.
גם כן, קיבינימט.
אני הולכת ללמוד למבחן ואח"כ לעבודה.
שיהיה סוף שבוע נהדר לכולם!
| |
|  כינוי:
בת: 34 MSN:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
