פה בשביל משהו אחר

אבל אני לא אוכל.

בעיקר כי אני לא רוצה להרשות לעצמי וגם כי מאוחר, והחלטתי לחיות בריא.

טוב.. בערך בריא.

אני לא יודעת מתי יחזור לי המחשב שלי, אז בינתיים אני מסתננת למחשבים אחרים.

ככה, בשושו..

אנסה לפחות, כשאני אוכל. כמו עכשיו :)

ממש ממש בא לי לאכול!!!!!!!

אבל לא!

נכון???

יופי.

ביי בינתיים!

הייתי די מתוסכלת. לא יכלתי לשמור בכלל על מה שנכנס לי לפה. בלסתי בלי הבחנה וכבר לא היה אכפת לי. העניין הוא שהיום החלטתי בכל זאת לנסות להמשיך. הייתי בטוחה שאם אני אעלה על המשקל אני אכעס עוד יותר, כי בטוח עליתי אחרי כל זה.. ועוד בקושי עשיתי ספורט, פשוט פדלאה טיפשה שכאילו מרחמת על עצמה.

ואז ראיתי אותו. לא אגיד את מי. והוא אמר שהוא הולך לבריכה.. גררר..  אפילו לא חשבתי על זה! אפילו לא טרחתי לחשוב על לקחת בגד ים.. ואחרי שהוא הלך לדרכו, חשבתי לעצמי: ח.. בגד ים.. אולי אחרי שאוריד 5 קילו..

וזה בדיוק העניין שמשך אותי הלאה. אם אני אוריד 5 קילו יהיה לי אומץ ללכת איתו לבריכה. ממ.

אולי זה קצת עצוב שזו המוטיבציה, אבל זו המוטיבציה שלי. אני יודעת שאני צריכה יותר. אבל המטרה הנוכחית שלי היא חמש קילו. מידה אחת פחות, לפחות שאני ארגיש בסדר בבגד ים.

ועליתי על המשקל, וגיליתי שלא עברתי את המשקל ההתחלתי. התפלאתי ושמחתי. ואני מתחילה שוב. מהבוקר כבר התחלתי למעשה.

בהצלחה לי.

אני יודעת שבקושי יש פה אנשים, אבל מי שיש, באיזשהו מקום עוזר לי. תודה.

ולמי נמאס כל כך מהר?

לי!

אבל לא נורא, ההתחלות מטבען קשות. היום כבר אכלתי הרבה, כאילו אני לא ממש מבינה שבערב אני אהיה חייבת לאכול, וכבר הגעתי ל660ק

כאילו מה? עוד לא אמצע היום, ובטח גם נצא בערב.. שוב אוכל..

לא רציתי שהחיים שלי יסתובבו סביב האוכל, רק להיות יותר מודעת למה שנכנס לי לפה ולא להכניס כל דבר.

מה אני יכולה לעשות אם אני כבר רואה שהיום אבוד? מה? להרים ידיים? לוותר עליו וזהו? להתחיל ממחר (כיאה לבנות שמנות?)?