Something else.

אני כל הזמן יכולה לראות את מה שאני כ"כ חוששת ממנו - קורה.

אני רואה את עצמי באה לאנשים ומספרת להם, ומבקשת מהם רק דבר אחד. "אל תשפטו אותי בגלל זה"

והם לא שופטים במילים, אלא במבט.

אני רואה את האנשים מגיבים, ומביטים בי במבט עצוב, כאילו מרחמים עליי. (ואני כ"כ מתעבת רחמים.)

אני רואה את עצמי מגיעה לשם, רואה את המקום הזה, איך שם. אני רואה את עצמי שם.

לא רוצה להיות שם, אני מעדיפה להיות פה. איפה שיש לי דברים לעשות, איפה שיש לי חיים.

כולם אומרים שיהיה לי טוב שם, אני יודעת שלא.

אני לא, פשוט לא אגיע לשם. גם אם אצטרך להלחם