Something else.

אכזבת אותי, שוב. הייתי צריכה לדעת שזה יקרה

אבל הפעם, זהו, נגמר.

אני כבר לא שלך, אתה לא יכול לסובב אותי על האצבע הקטנה שלך.

אני לא הבובה שלך, ואני לא מוכנה להמשיך ככה.

אתה רוצה לדבר איתי? אני לא מתקשרת, אני לא שולחת הודעות. תהיה אתה זה שיעשה את זה.

רוצה להפגש? תבוא, אבל לא בהתרעה של דקה. וגם לא תקבע איתי ותבריז.

סיימנו.

פספסת את ההזדמנות שלך.

אתה לא תשפיע על המצב רוח שלי, טוב לי, ולא בזכותך.

עוד שישה ימים יום הולדת

2008 התחיל מצחיק. :)

היה לי מבחן במתמטיקה הבוקר, הלך מעולה. נקווה לציון טוב :)

אני די עמוסה ועייפה, אבל בכל זאת נחמד לי.

3>

שבת שלום ושבוע טוב

(פוסט ראשון ל2008! מזל טוב.)

אז הייתי די עמוסה בזמן האחרון, או שסתם לא היה לי כוח למחשב :)

בקצרה מה שהיה בזמן האחרון-

13.12-ההצגה..אמנם קצת נדפק אבל הקהל לא כ"כ שם לב..אמרו שהיה ממש טוב :) גם הבוחנים הגיעו (השתתפתנו בתחרות) וכנראה די התלהבו מזה :). 14.12-שוב הצגה..

ב-15.12-18.12 הייתי אמורה להיות באיזה 'מועצה חינוכית' של נוער תל"ם אבל בבוקר של ה-15.12 החליטו פתאום לבטל=/ -אין לי כוח להסביר- קצת ביאס.. אבל בערך חצי שעה אחרי זה דיברתי עם המורה בחוג דרמה.. והוא אמר שזכינו בתחרות!!!!

אז לא היה כ"כ נורא להיות בבית.. :)

16.12 ניצן באה, עשינו שטויות כרגיל P: היה משעשע

17.12-

18.12- הייתי יום שלם בקאמרי, זה היה הפרס שלנו מהתחרות. בבוקר הייתה סדנא 1 עם שמואל ווילוז'ני, ואח"כ עם לימור גולדשטיין. היה ממש כיף ולמדתי מהם הרבה :)

אחרי זה ארוחת צהריים ואז עוד 2 סדנאות-1 עם דליק ועוד 1 עם איזו צלמת..

אח"כ היה פגישה עם שחקן תאטרון (שאני לא זוכרת את שמו.), ארוחת ערב וב-20:30 הייתה את ההצגה :) "יתוש בראש"-הצגה מצחיקה בטירוף! כ"כ נהנתי:)

19.12- למדתי קצת להיסטוריה..

21-23.12- נסעתי לירושלים, לחברות שלי שם..היה כ"כ מצחיק :) ביום חמישי הלכתי עם חברה שלי שם לקורס מקוצר של הגנה עצמית..נותן כוח אדיר:). ואח"כ גם שעה של התגוננות רחוב-היה ממש מצחיק! וגם למדתי קצת על כל זה :].. סה"כ כל שלושת הימים האלו היו מצחיקים..

24.12-:)

ו..טוב לי..באמת טוב לי :)

בבית ספר אני מצליחה בכמעט הכל, חוץ מתקשורת. אני מתחילה פשוט לתעב את המגמה, אני כ"כ רוצה לעבור. ואני הולכת לעבור-לא אכפת לי מה! ולא בתוך הבית ספר, אני רוצה לעבור בית ספר-יש לי תמיכה מלאה מההורים שלי..

בכל מקרה- מי שיודע מה שהולך לקרות יודע, זה ברגע זה לא עניינכם:)

המ..אני עוד צריכה לארגן משהו בקשר לתחילת השנה החדשה-2007. יהיה כיף:)

ביולוגיה- 87

תנ"ך-84

אלגברה-98

גאומטריה-100

הולך לי באמת טוב או שאני מדמיינת?

אוהבת 3>

חמוטל

דבר שיושב לי כבר הרבה זמן על הלב..היום די התפרץ:

אני הכישלון של המשפחה.. לא ממש כישלון, אבל זאת שהורסת את השלמות. לפני שנולדתי הם היו פשוט משפחה מושלמת..

אבא שעובד בהייטק, מביא הרבה כסף, ועוד נשאר לו הרבה זמן בשביל המשפחה..

אמא שמצליחה להגשים את עצמה כמו שרוצה (בעיקר עכשיו)..

2 ילדות חמודות, קטנות (אז, היום כבר לא.), חכמות, יפות, מושלמות..

הכל ביחד יוצר משפחה מושלמת, לא? :)

ואז אני.. טוענים שאני הילדה הכי יפה משלושתנו.. איפה אתם רואים יופי?..

טוענים גם שאני מחוננת.. אולי פעם.. כשהייתי בת 4 ידעתי לקרוא ולכתוב בעברית (אמא לימדה אותי כשגרנו בהולנד), כשהייתי בת 5 למדתי לקרוא ולכתוב הולנדית (אני וחברה שלי למדנו יחד..)

הייתה לי סקרנות אדירה ללימודים, לדעת, להבין דברים.. כל הזמן שאלתי את האחיות הגדולות שלי.. בכיתה א'- ידעתי לקרוא שוטף הולנדית (בהולנד כמובן).. ידעתי חשבון מצוין, הבנת הנקרא-כל מה שהיה צריך..הייתה לי תוכנית לימודים מיוחדת בכיתה א'..עד שהגעתי לחומר של כיתה ב' (כשעדיין הייתי בכיתה א').. החליטו להקפיץ אותי כיתה-באמצע השנה עברתי לכיתה ב', ומשם הלאה לכל שאר הכיתות..ג', ד' וכו'.. כ"כ אהבתי ללמוד..איפה הכל עכשיו? אין לי שום רצון..

בעצם..עדיין יש, אבל מעבירים את הכל בצורה כ"כ מחרידה בבית הספר.. הכל שם כ"כ תחרותי- מי קיבל ציון יותר גבוה?!. השיפוט כלפי אותו אדם נקבע רק עפ"י הציונים..

המ..גלשתי קצת מהנושא העיקרי, על זה אני כבר יכולה לכתוב פוסט שלם.

בכל מקרה..בית ספר? שמרית-ממוצע בבגרות של בערך 95..היום לומדת רפואה שנה חמישית.

דקלה- ממוצע בבגרות של בערך 90..היום לומדת עיתונאות ובאמצע הכנת עבודת הגמר שלה.

אני- עדיין לא יודעת, אבל אתפלא אם זה יגיע בכלל ל-80.. השאיפה שלי הוא להיות שחקנית.. לא מקצוע משכיל במיוחד, לא? חשבתי על זה, ואין לי מושג מה אני רוצה להיות אם לא שחקנית.. פשוט אין לי שום מושג.

שתיהן יפות, אני..וול יש ויכוח (אני טוענת שאני לא).

שתיהן רזות, אני.. שוב, ויכוח (שוב, אני טוענת שאני לא). אבל עדיין..ה-BMI שלי כבר מתחת ל-20. אוטוטו תת משקל, עוד 3 קילו אני בתת משקל..

ואני יודעת שיש לי בעיה בנושא האוכל.

ויש לי עוד הרבה בעיות..

פשוט.. הורסת את שלמות המשפחה :) איזה תפקיד שמפיק אושר

ד"א- לא רע לי.. סתם דבר שיושב לי כבר הרבה זמן על הלב והייתי צריכה לפרוק..

אוהבת 3>

חמוטל

Artist:EvanescenceAlbum:Remixes or Bonus TracksTitle:You

The words have been drained from this pencil
Sweet words that I want to give you
And I can't sleep..I need to tell you...goodnight

When we're together I feel perfect
When I'm pulled away from you I fall apart
All you say is sacred to me
Your eyes are so blue, I can't look away as we lay in the stillness
You whisper to me, Lady, marry me, promise you'll stay with me
Oh you don't have to ask me, you know you're all that I live for

You know I'd die just to hold you, stay with you
Somehow I'll show you that you are my night sky
I've always been right behind you
Now I'll always be right beside you

So many nights, I've cried myself to sleep
Now that you love me, I love myself
I never thought I would say that
I never thought there'd be you

You, שיר כ"כ יפה. (כמו שיכולתם לקרוא כאן למעלה.)

לא סתם המילים, גם המנגינה איכשהו..עושה בי משהו.

כל פעם שאני שומעת את השיר אני מרגישה כאילו אני זו שכתבתי את זה על הוא.

אני כל הזמן חושבת עליו, כל דבר שאומרים לי (אפילו סתם "בא לך פיצה?") אני נזכרת בו איכשהו, כל הזמן מדברת עליו (למרות שאני מנסה שלא) אפילו כל הזמן כותבת עליו כאן בבלוג. בערך 4 פוסטים עכשיו-רק עליו...אפילו שתמיד אני חושבת על כל מיני נושאים אחרים שאני רוצה לחשוב עליהם, אבל זה אף פעם לא עולה בזמן טוב. כמובן שרק הנושא הזה תמיד עולה כשאני ליד המחשב (ובמקלחת, ובזמן שאני אוכלת, בזמן שאני הולכת, מצחצחת שיניים וכל דבר אחר..), ויש לי צורך לכתוב עליו.. זה תמיד היה ככה עם כולם, או שרק עם הוא?

יש לי יותר ויותר את ההרגשה שעם הוא זה באמת אחרת..זה לא יעבור לי סתם. וזה יותר חזק מכל דבר אחר שהיה לי עד עכשיו...

הלוואי ויום אחד הוא יגלה על זה משהו, אני מפחדת בעצמי להתחיל איתו משהו..

אוהבת אותו כ"כ....

וסוף סוף נושא אחר:

כל פעם שאני אוכלת, אני מרגישה אשמה. אני רוצה להרעיב את עצמי, לשכנע את עצמי מול המראה שאני לא רעבה וכו'.

איכשהו אני כרגע עוד מצליחה להתגבר על זה, להסביר לעצמי שזה מטומטם לעשות משהו כזה..פשוט באמת לא לעשות את זה. אבל מה יהיה כשאהיה נפשית יותר חלשה? אני לא יודעת אם אוכל לעמוד בזה, אני מקווה שכן... (כרגע יש ויכוח פנימי האם לכתוב "כן" או "לא"-כן ניצח)

אני רוצה להרזות..

התחלתי לעשות כפיפות בטן, אבל הרבה פעמים יש לי סחרחורת או בחילה או משהו כזה שמונע ממני לעשות את זה. אני עושה את זה די בקביעות...אנסה להמשיך בכל זאת ככה:) אולי בסוף ייצא משהו טוב..

רגע אחד חזרה להוא

הוא, אני פשוט אוהבת אותך!

סיימתי להיום:) ~תגיבו?זה יכול להיות נחמד..~