היי!!
ממש הפתיע אותי שקראתם משהו בכלל מכל ה..מגילה שהקלדתי! זה מאוד מרגש! שתדעו לכם :)
קופצת להמשך:
בגדול ראשי פרקים- בגיל 19 נאנסתי, לא על ידי חייל. אבל הייתי בצבא והם לא עזרו לי בכלל, להיפך. מיררו לי את החיים. גיל 25, נאנסתי שוב, נכנסתי להריון, עברתי הפלה, נפשית נשברתי, התרסקתי. זה היה בקטע של...באמת? הריון ראשון בחיים שלי, והוא מאונס? גם את זה לקחו לי?
ואז כמה שנים אח"כ..בעצם שנתיים, התחלתי להרגיש ממש רע, כאב ראש שלא עזב אותי, וכאב חזק וחד, ערב אחד הייתי בקורס לפרמייר (עריכת ווידאו) וממש הסתנוורתי מהמקרן, והראש התפוצץ לי. אני זוכרת שעצמתי את עיניי והנחתי את הראש בין הידיים לכמה דקות, ופתאום הרגשתי משהו בולט במצח, חשבתי שנעקצתי על ידי דבורה או משהו רק בגלל הגודל של ה..בלוטה. חח
נהגתי הביתה והיה לי קשה כי היה ערב וממש הסתנוורתי מכל האורות,
הגעתי הביתה ואמרתי לאמא שלי,תראי מה יש לי במצח. נעקצתי או משהו..איזה מצחיק שזה במצח..
היא הסתכלה והייתה בהלם, זו לא עקיצה, זה בגודל כדור טניס בערך. ואדום.
יאללה נקפוץ למיון,
הגעתי למיון ואחרי כמה רופאים שהביטו בי, בסוף שאלתי,אוקיי אז מההההה ?
והרופא ענה לי, זה חצ'קון! חח הגעת למיון בגלל חצ'קון..
אני,מרגישה מוזר ונבוכה קצת וכולנו צחקנו והוא הלך, אמא שלי התיישבה קצת אז הייתה רחוקה ממני, בדיוק הסתכלתי עליה כשאני רואה שמישהו זורק עליה ניירות מגולגלים, כמו בבצפר אתם יודעים?
היא הרימה את הראש מהנייד ופתאום קמה מהר ונעלמה לי מהעיניים. לא יכולתי לראות מה קורה עוד.
אח''כ שאלתי אותה מה זה היה, והיא אמרה כלום, אני לא יודעת על מה את מדברת..
מלא רופאים התחילו להגיע וסטודנטים, הם נעמדו סביב המיטה שלי ובהו בי, כולם בהו בי פשוט בשקט, ואז אחד מהם שאל אם הידיים שלי תמיד נראו ככה? ואני כזה..אממ כן? מזאת אומרת?
מהן גדלו לאחרונה?
-לא.
-והסנטר שלך? היה ככה תמיד?
-כן..יו מה קרה? שאלתי והתחלתי לצחוק, ואחת הרופאות חייכה אליי ואמרה לא לא.הכל בסדר.
אושפזתי, זה היה ביום חמישי בערב, הייתי בטוחה שבראשון הכל כבר יעלם, כולל הכאב הראש,
נעשו לי המון בדיקות, הכרתי בחורה שגם סבלה מכאב ראש נוראי, והם לא ממש ידעו מה לעשות איתנו. כדורים נגד כאבים לא עזרו בכלל, אאפילטן לא קמצוץ. הייתי שם עם מגבת על העיניים כי הייתי צריכה חושך מוחלט.
יום אחד אישון בצד שמאל נפתח לענק ענק ונתקע ככה, הם לא התרגשו מזה בכלל,
אחרי איזה שבוע של אי וודאות, נאמר לי ולבחורה החמודה שהייתה איתי בחדר שיצטרכו לעשות לנו בדיקת ניקור מותני.
והסבירו שזה בעצם להחדיר מחט ענקית כמו בסרטי אימה בין החוליות בגב ושואבים נוזלים משם וככה ניתן לראות אם יש לחץ מוגבר סביב המוח, נאמר לי שאחכ כאב הראש ירגע, ושאסור לזוז שעה אחרי וצריך לשתות המון קפאין.
הבחורה השניה פחדה מאוד מאוד, אני... הייתי נואשת וגם רציתי לעזור לה שלא תפחד אז התנדבתי להיות ראשונה,
זה חצי ניתוח. אז כאילו..רק סגרו את הווילון, הוציאו את האמהות והחלו בהכנה,
זו הייתה הבדיקה הכי כואב שאי פעם בחיים עברתי, הם כן מרדימים את המקום, אבל זה מרגיש כאילו זה לא מורדם,
זה...היה פשוט מזעזע, הייתי בהלם מעוצמת הכאב של זה, אבל לא רציתי להוציא הגה בגלל שהבחורה שראיתי גם צריכה לעבור את זה והיא הייתה קצת מפונקת כזו, לא רציתי שהיא תפחד,
רק מלא מלא דמעות ירדו לי ומרוב כאב גם לא יכולתי להוציא מילה,
בשביל הבדיקה צריך לשכב כמו עובר, ולהתקפל כמה שיותר, כך שהאחות שהחזיקה לי את היד כביכול לא ראתה את הפנים שלי בכלל,
כשהם סיימו הם ראו את הפרצוף שלי האדום מבכי והעיניים הנפוחות, פשוט אמרו לי כל הכבוד. חחחח. ונחשו מה?
לבחורה השניה בכללל לא כאב, אפילו לא טיפה,
ולמה זה?
מפני שאני בעלת עודף משקל, ומסתבר שזה מממש מממש משפיע על כמה שזה יכאב,ממש משפיע!
בקיצור, התגלה אצלי לחץ תוך גולגולתי, שזה אומר יותר נוזלים מסביב למוח מהרגיל, ברגיל צריך להיות 180. ולי היה 380.
לכן התנפח לי המצח כי הנוזלים נאגרו, לכן כאב לי הראש כל כך. וגם בגלל זה לאישון שלי היה שיגעון גדלות.
קיבלתי כל מיני כדורים, סוג אחד שמוריד את הנוזלים ומוציא אותם מהגוף, סוג אחד נגד כאבים אבל יש לו קאצ' קטן, הוא גורם לחוסר תיאבון, שזה..סבבה מבחינתי,בהחלט, אבל הוא גם גורם לטימטום בטירוף. שמו טופאמקס, היזהרו מזה! חח
וקיבלתי גם פרקוסט, שזה סוג של מורפיום
לצערי שום דבר לא עזר לי, אפילו לא המורפיום, שהייתי בטוחה שזה ממש חזק וזה אמור מממש לעזור נגד כאבי תופת.
בשלב זה כבר הייתי במרפאת כאב ראש. הרופאה שם אמרה לי לקחת פרקוסט בבוקר ובערב, למשך חודש. אחרי חודש שלקחתי וראיתי שזה לא עוזר בכלל, והבנתי שזה ממכר, הייתי אצל הרופאה והיא המליצה להגדיל את המינון, אמרתי לה שנראה לי שאפסיק את זה אם זה גם ככה לא עוזר.
חזרתי הביתה והחלטתי לא להמשיך עם זה, אחרי יום התחלתי להרגיש רע, זה התחיל עם צמרמורות של קור,ו..סלחו לי אבל נהיו שילשולים, נהיה לי ממש קר בתוך הגוף, שאני ממש רועדת מבפנים אבל העור שלי מזיע בטירוף, החלו בחילות מטורפות, לבסוף גם הקאות, הרגשתי שהוורידים שלי כאילו נמצאים סביב קרח, הם כאבו לי בטירוף. לא הבנתי מה קורה, עד שאמא שלי אמרה לי שהיא חושבת שאני בגמילה,
הטירוף הזה נמשך שבוע וקצת, בתוך כל הסבל הזה לפחות פחות הרגשתי את כאב הראש..חחח חצי נחמה,
חייבת לציין שכשאתה בתוך זה, אתה לא זוכר שזה זמני וזה יעבור, אתה פשוט חי סבל בלתי נסבל,
וערב אחד הסתכלתי על כל הכדורים שיש לי ועוד מורפיום שנשאר לי, רציתי לקחת הכל ולסיים את הסבל הזה, אפילו החתולות האהובות שלי שהיו לידי לא גרמו לי לחשוב שוב, זה כאילו היה חזק ממני, הושטתי יד לקחת את
הכדורים ובשניה הזו הגיע אליי פחד עצום,פחד מוות אני קוראת לזה, שאולי זה יעשה לי יותר בחילות, ואיך בכלל אוכל לבלוע אותם? ומה אם זה יגרום לי להקיא? (אני שונאת להקיא).
ואז פשוט עצרתי ולא עשיתי את זה.
יום אחד התעוררתי בבוקר וזה פשוט עבר. זה היה מדהים! כל כך משמח, אפילו שמחתי שהרגשתי שוב את הכאבים העזים של הראש, חחח העיקר לא הגמילה.
אחרי זה הגיעה תקופה מאוד מצחיקה (מצד האנשים בצד,לא מצידי) שאני בכיתי מכל דבר הכי קטן, בכי כאילו רצחו לי מישהו מול העיניים,
הייתה פרסומת לקפה, שהבחור לוקח את חברה שלו לצימר אבל זה היה אכסניה עם נוער ויענו הכל מתפקשש עד שהוא מביא את הקפה, וואו כמה שזה גרם לי לבכות, ואמרתי- אני הייתי סולחת לו, למה היא כזו רעה אליו,הוא כל כך משתדל,
בכיתי על זה חצי יום!
מהצד זה באמת מצחיק, ודפוק אני מניחה שזה נקרא 'הדאון' אחרי הגמילה, חחח כל כך מטומטם.
לא הייתה ברירה, החליפו לי כדורים אבל לא הבנתי שזה פשוט סוג אחר של מורפיום :/
אז..בסופו של דבר הייתי על מורפיום 6 שנים, ולא, זה מממש לא עוזר, אבל כשכל כך כואב אז לוקחים הכל, אפילו שתהיה שניה של הפוגה זה שווה הכל,
בגלל שזה יצא ממש ארוך אמשיך עוד בפעם אחרת. על הפעמים שבועות לקחתי 8 כדורי מורפיום ביום, על גמילות נוספות, על החתולה שלי :( ז"ל. ועל הסוףףףף! הסוף הטוב :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
