לאחרונה נשמעו טענות רבות של אזרחים מודאגים, המלינים על התדרדרותם של אתרי התקשורת לשממה חדשותית שאינה מצליחה לספק את הכמיהה הישראלית לדם ודמעות ועוסקת בהרחבה רבה מדי במשולש הפראי נתניהו-אובמה-איראן, אייטם חרוש שנסחט עד תום, ותו לא. מכיוון ולא יעלה על הדעת סיקור חדשותי של אירועים שאינם עולים בקנה אחד עם האג'נדה הפוליטית של Ynet ושות' אודות רקטות בדרום, מסתננים במרכז והתנכלות לחרדים בכל מקום, עלה וצף לו נושא ישן-נושן לו שמורה פינה חמה בליבו של אותו ישראלי ממוצע: תוכניות ריאליטי. "סערת האח הגדול - חלק מהדיירים מסוממים". עצרו את מכבשי הדפוס, הסקופ הגדול ביותר מאז פרשת ווטרגייט נחשף.

במקרה ואתם שייכים למגזר שגר במערה ולא שמעתם על "האח הגדול", אסכם עבורכם בקצרה את הפרטים: "האח הגדול" הינה תוכנית מציאות (בערך) שמתיימרת להציג את הדרך בה מתמודדים אנשים רגילים (כבייכול) עם תנאים של הסגר בוילה אשר ממוקמת באתר סודי, ללא קשר לעולם החיצון (לכאורה). כמובן שלו הייתה תוכנית טלוויזיה שעוסקת במעלליהם של אנשים רגילים מסביב לשעון בתוך וואקום תרבותי עם ההגבלות הקיימות כרגע על תוכן טלוויזיוני משודר, הרייטינג שלה היה נמוך יותר מהשידורים החוזרים של האירוויזיון שהמיסים שלי מממנים בערוץ 1 בשעות הקטנות של הלילה. על כן, חלק מהגורמים ששולבו במתאר העלילתי של התוכנית כדי להכניס בה עניין הן "משימות" אותן מטיל "האח הגדול" על דיירי הבית. כשאין בחירות באופק ופח המחזור הקרוב נמצא בשכונה אחרת, יכול האזרח הישראלי המודאג להרגיש שהוא משפיע על משהו חשוב על ידי שליחת מסרונים להפקת התוכנית כדי לבחור מי מהמועמדים בתוכנית יודח בכל שבוע.

התוכנית, שמסמלת יותר מכל את שקיעתה התרבותית של החברה הישראלית, פונה למכנה המשותף הנמוך ביותר באוכלוסיה ומיועדת לאנשים שהחיים הפרטיים שלהם משעממים מדי, כדי שיוכלו להתפעל מהחיים המשעממים של דמויות פיקטיביות בטלוויזיה. אני משתמש בביטוי 'פיקטיביות', מכיוון ואפילו הזכיינית "קשת" לא מתיימרת לטעון שההתפתחויות והאירועים בבית האח הגדול מקורן טבעי ודרכן בלתי-מופרעת. שורשיו של הז'אנר בימים הרחוקים של מופעי הטוק-שואו של ג'רי ספרינגר וריקי לייק, שטרחו והביאו לאוויר העולם פרקי נושא תחת כותרות מפוקפקות כמו "בעלי דראג קווין ואני נושאת ברחמי את ילדו הבלתי חוקי של הדוור", בהן מתעמתים אנשים ובני זוג אחד עם השני בסוגיות יומיומיות והרות גורל מעין אלה, בעיקר באמצעות כיסאות ואגרופים, כשמאבטחי התוכנית תמיד נכנסים לפעולה מאוחר מדי, למרבה השמחה. אך, עברו שנים מאז שכמה הנפות כיסא וצפצופים מצונזרים הספיקו כדי לספק את הצופה האמריקאי (ועמיתו הנאמן בישראל) המשועמם. סף הגירוי עלה, ואיתו גם הפרמטרים הנדרשים להשגת הרייטינג המתוק. אולי הצופה הנאיבי מאמין בליבו שכל אשר לנגד עיניו בתוכניות הריאליטי הוא באמת Reality, וההפקה נדרשת על פי צו מוסרי להימנע מלהתערב בדינמיקה הקבוצתית של דיירי הבית. אולי. קשה לי לראות איך אותם אנשים שהכניסו לבית אחד ערבייה ומג"בניק בדימוס, הומואים והומופובים, מזרחים ואשכנזים, נכים, אנטישמים, תאומות, פנאטים דתיים, גמדים, אנשים עם הפרעות אישיות מכל קצוות הספקטרום הרגשי ועוד - יושבים בחיבוק ידיים ונותנים לקלחת לרתוח ללא הפרעה.

סער שיינפיין ורז שכניק טוענים שהם עלו על משהו ענק, לדבריהם. שהמועמדים "מהונדסים", רוצים לומר - לא מתנהגים באופן טבעי. אני לא מבין איך כותרת כזו אפילו יכולה להתקיים. כל אדם שאינו שוגה באשליות כבירות יודע שהמועמדים לא מתנהגים באופן טבעי, ושהסיטואציות מהונדסות, סצינות המין יזומות, הריבים מתוכננים מראש, הרומנטיקה מבויימת, אבל למי אכפת? האם כותרת כמו "חשיפה: מלכת היופי של ישראל הייתה מאופרת במהלך ההצבעה!" לא נשמעת הזויה? וודאי שהיא הייתה מאופרת, אחרת מי היה צופה בתחרות מלכת היופי? ואילו לפנינו קדושים מעונים שכל רצונם בעולם לחשוף בפני הצופה הפגוע את האמת: שהדינמיקה בבית "האח הגדול" מושפעת על ידי גורמים מבחוץ. הולי שיט.