סיפור בהמשכים

פרק 2

 כל כך קיוויתי שהוא יצא משם בגלל שכל הביתן הזה עלה בלהבות ועמד להתמותת ,התחלתי לרוץ לכיוון של הביתן אבל אז שני שוטרים תפסו אותי ואמרו לי שאסור להתקרב לשם,אז התחלתי לצעוק"יכול להיות שאבא שלי שם!!,תנו לי לעבור מייד!!!"השוטרים הדפו אותי לאחור,ואמרו"לך מפה או שניקח אותך לתחנה",הסתובבתי ווהתחלתי לחושב מה לעשות,ואז פתאום נכנסה בי מן רוח של אומץ כזאת,אז הסתובבתי בחזרה לתחנת דלק ונתנתי ריצה ,כשהשוטרים שמו לב שאני שם כבר הצלחתי לחמוק מהם,קפצתי מעל המחסום ואתחלתי להתקרב לביתן שהמכונת של אבא היתה שם,היה כל כך חם ובקושי יכלתי לנשום מרוב חום,אז ראיתי איזה מגבת כזאת שתמיד מנגבים איתה את השמשה של המכונית לקחתי אותה וסמתי אותה מול הפנים והמשכתי להתקרב,היתי 2-3 מטרים מהמכונית של אבא אז צעקתי"אבא!,אבא!! אתה פה??"ולא שמעתי אותו עונה,אבל מה שכן ראיתי זה את הדלת של הרכב שהיה מאחורה נפתחת ויצא ממנה איזה אישה מלאה דם וכולה מלאה בכוויות,אז התקרבתי מהר כדי לעזור לה,ושניה ליפני שהצלחתי להגיע אליה היא נפלה וברגע שהאי נגעה ברצפה היא צעקע צעקת כאב נוראית ,התקרבתי אליה והיא תפסה לי בחולצה ,ואמרה בקול חלש מאוד "אני ראיתה שזה לא היה במקרה,הם...נראו כמו מפלצות!,מפלצות אני אומרת לך.."ואז הראז שלה נפל והחל לצאת לה דם מהפה,זה היה נורא אני כנראה בחיים לא ישכך את זה,ושנייה אחרכך שמעתי דלת נפתחת,זאת היתה הדלת של המכונית של אבא,אז קמתי בשמחה מהרצה ואז ראיתי מה יצא משם.....אני יודע שזה היה אבא שלי אבל זה לא היה נקרא בן אדם,כולו היה שרוף והעור שלו היה שחור,הזדעזתי לראות את זה,אבל זה היה אבא שלי היתי חייב לעזור לו,ניסיתי לאחוז בו בלי הצלחה הוא נפל לרצפה וכשניסיתי לגרוג אותו לאחורה אז בגלל העור השרוף כל מקום שמשכתי בו פשוט נקרע מהגוף.אז הורדתי את החולצה וקשרתי אותה ואת המגבת שהיתה לי למותן שלו שהיה לו עדיין חלקים מהמכנסיים שלו והתחלתי לגרור אותו.הצלחתי להזיז אותו מטרים ספורים עד שהצלחתי להבחין בצוות מד"א,צעקתי בכל הכח"היי אתם!בואו לפה מהר!!,הצוות ישר ראה את אבא שלי אז הם לקחו אלונקה ורצו לקיוונינו,יש זיהיתי שבראש הצוות עמדה דניאל אחד החברות הכי טובות שלי.והיא גם זיהיתה אותי,אז היא אמרה לצוות שלה"תתפלו באיש אני יבדוק את הנער",היא התקרבה לידי והסתכלה אליי כל הידיים שלי מלאות דם,ועל כל החזה שלי יש חלקי עור שרופים,נפלתי לריצפה על הברכיים והיא התישבה לידי,

דניאל:אד?אתה בסדר

לא עניתי רק חשבתי על אבא שלי,ודמעה זלגה מהעיין שלי

דניאל:אדוארד?!אתה בסדר?!

(באותו צעקה דניאל איפסה אותי)

אני:מה?,מה?,אממ כן אני בסדר(עוד דימע זלגה מהעיין)

*דניאל שמה יש על הכתף שלי**ואני מסובב את הראש אליה*

דניאל:אדו הכל יהיה בסדר אני בטוחה..

*אני מעלה חיוך קל*

איש מהצוות שלה:היא לו דופק,איבדנו אותו.

באותו הרגע כבר לא הרגשתי את היד של דניאל על הכתף שלי או את החום מהאש שעדיין בערה שם,פשוט לא הרגשתי כלום,וראיתי פשוט שחור בעיינים והתחלתי לבכות...