הבלוג שלי רק שלי

די.. עברה חצי שנה מאז שכתבתי פה!

איך החיים עפים להם.. עכשיו אני כבר יכולה להגיד שאני שלושה חודשים בצבא, מרוצה באופן חלקי, מתוסכלת מעצמי כתמיד.. אבל שמחה להיות יותר עצמאית בחיים האלה, ולהיות חלק ממסגרת הרבה יותר דינאמית ומתירנית. הגעתי עם המון ציפיות חיוביות מהצבא, אמנם רובן לא התממשו, והופעתי לרעה בהמון דברים לגבי עצמי בדכ (כמו תמיד) אבל עדיין יש את הפן החיובי של התקופה הזו. מרגש להיות עצמאי ככה.. אמנם אני עדיין כפופה למסגרת, אבל המסגרת הזו הרבה יותר מגוונת והרבה יותר ספציפית וקשורה אלי להבדיל מהתיכון שהיה גוש של שיעמום אחד גדול. וכן, רע לי בדברים מסויימים, אבל מה רע, רע בטירוף, ואני סובלת, בוכה לא מעט, ומתלוננת, אבל מבינה שזו אני הרבה מעבר לכל המסביב. המסביב תמיד יהיה קיים, אם אהיה כאן או שם, זו אני שצריכה לעשות את השינוי, ויום אחד אני מאמינה שאני גם אדע איך. לחיי אותו יום שעוד יגיע.

ולהמשך הכתיבה שלי כאן, שסביר להניח לא תמשיך באופן רציף, בדיוק כמו שהיה עד כה.

עד לפעם הבאה

(: