הכי כיף היה דווקא לשבת לראות אותה מעשנת. נשענת קדימה על הספה בדירה, אנושית. ואותי נפתחת ומרגישה על הספה האדומה עם החלון והלכלוך התל-אביבי טוב יחד ואהובה.
אברך יותר על האהבה האדירה שבחיים שלי.
אין פחד. כשהפחד שימש כשריון הגנה, המקום המפחיד ביותר הוא המקום בו הפחד נעלם. האהבה היא קפיצת ראש אל תוך בן אדם אחר. אני יכולה לבכות את זה, להרגיש את האדמה מתחת לרגליים, את היופי האדיר, יותר להניח להיות, לחיות את זה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
